יום רביעי, 12 בנובמבר 2014

רשמי מסע: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" חוץ מליהודים

הייתי, ראיתי והזדעזעתי || רשמים מהעליה הראשונה להר הבית
יאיר כהן צמח לא נוהג לחבוש כיפה. הבוקר הוא הגיע עם חבר להר הבית. מכיון שמדובר במקום קדוש, הוא חבש לראשו כיפה וביקש לעלות להר. לצערו הרב, הוא גילה שהכיפה שלראשו עלולה לסבך אותו...

יאיר כהן צמח מתאר את חוויותיו בהר הבית

יאיר כהן צמח (מימין) עם הקבוצה בהר הבית
הבוקר עליתי להר הבית. החוויה המיוחדת הזו נמהלה בצער גדול ובתסכול ממה שקורה היום ליהודים בארץ ישראל. הבטן עדיין מתהפכת מהמראות של הבוקר אבל בכל זאת אשתדל לומר את הדברים בלי התלהמות.

כבר בכניסה מתבררת מול העיניים מציאות עגומה. תור ליהודים ותור ל"גויים". אני לא חובש כיפה בדרך כלל אבל מכיוון שבכניסה לגשר העליה התברר לבודקים שיש לי כיפה בכיס (שם היא נמצאת בדרך כלל) הם הציבו בפני שתי אפשרויות:

האחת, להכנס בתור הרגיל אך להשאיר את הכיפה בידי השומרים בכניסה.

השניה, אם אני לא מעוניין להשאיר את הכיפה בעמדת הבידוק, ללכת לתור של היהודים. ז"א התור בצד שמעוכב ותלוי ברצון האחראים במקום. רוצים-מכניסים. לא רוצים-לא מכניסים. ואפשרות לשעתיים המתנה לפני כניסה אם בכלל מצליחים להכנס לפני שעת סגירת ההר ליהודים...

אז עליתי בתור של הגויים. בלי יכולת אפילו לחבוש כיפה במקום הקדוש ביותר ליהודים. שלא לדבר על ללחוש תפילה או משהו דומה.

הסיור בהר מרומם את הנפש אבל המראות של ההזנחה במקום וההשפלה שעוברים היהודים שעולים להר מקוממים ומתסכלים. הערבים מתיחסים לאיזור כיפת הסלע כאל מקום בילוי שלהם, יושבים עם החבר'ה בשמש הנעימה של הבוקר הירושלמי וצועקים צעקות גנאי לכל יהודי שעובר במקום. אם לשומר וואקף ערבי יש איזשהו חשד שיהודי מלמל משהו שדומה לתפילה הוא כבר יראה ליהודי הזה מי בעל הבית שם...

דוגמא אחת שממחישה את המצב שם. לקראת סיום הסיור, צעדתי ליד יהודי מזוקן וחובש כיפה שעמד מול החלק המערבי של מקום בית המקדש עם ילדיו (בתמונה) והסביר להם על בית המקדש. לפתע ניגש אליו קצין משטרה ושאל אותו משהו כמו "למה הסתכלת כל כך הרבה זמן על הרצפה?" את המשך השיחה לא שמעתי, אבל אני מבין שהוא עדיין מעוכב לחקירה בתחנת המשטרה הסמוכה. כנראה בגלל החשד לביצוע הפשע הנורא מכל של הורדת ראש שמזכירה השתחוות לתפילה...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה