יום שני, 23 בינואר 2017

הלכה יומית בנושאי המקדש - כ"ו בטבת תשע"ז

הלכה יומית/ המכון לכהנים "נזר הקודש" || כ"ו בטבת תשע"ז

כהן בעל מום שהגיע זמן עבודתו, רשאי לאכול מהקרבנות כיתר אחיו כהני בית אב, ובלבד שלא היה טמא בשעת הקרבת הקרבן. כהן קטן אינו מקבל חלק כשלעצמו לאכול מהקרבנות וכן לא האשה (רמב"ם מעשה הקרבנות י,יז). 

מרגש! נשים מספרות על העליה להר מהבית

על עליית נשים להר הבית לזכר הלל || על העלייה הראשונה

בשבוע שעבר התקיימה עליית נשים להר הבית לזכר הלל אריאל הי"ד  הרבנית רבקה שמעון מספרת על האוירה הרגועה והנינוחה ועל דבריו של עמיחי אריאל האבא של הלל  השוטרים לקחו אף הם חלק בדברים והתפתח דיון מעניין  תמנה מאפרתה מספרת על סערת הרגשות בעלייתה הראשונה להר הבית  תמנה התכוונה לסיים את תפילתה למרגלות הכותל המערבי  אך לאחר הירידה מהר הבית, הכותל נראה פתאום קטן יותר וזוהר פחות


↓ הרבנית רבקה שמעון מספרת

עליה לזכרה של הלל אריאל הי"ד. עליה רגועה מאד. 

עמיחי אריאל היה אתנו והעשיר אותנו בדברי תורה. הוא דיבר על הדרוזים שלפי המסורת הם מבני יתרו והקשר שלהם ליריחו, המקום שמנקז אליו את הריחות מבית המקדש. יריחו, מלשון ריח. 

עמיחי ציטט את הפסוק משיר של יום שני. פסגו ארמנותיה. בהר הבית, בית המקדש הוא הארמון בפסגה, שאליו שואפים הכל. 

השוטרים הקשיבו וגם לקחו חלק בשיחה. אחד מהם, דרוזי, אמר לי: את רוצה להגיד לי שהטבח בסוריה זה כי שאין בית מקדש??? עניתי לו: אתה אמרת זאת. בסך הכל עליה רגועה ושקטה.


↓ גב' תמנה מאפרתה מספרת על עלייתה הראשונה להר הבית

נשות המקדש היקרות. הגשמתי את החלום. כבר שנים אני רוצה לעלות אבל כמה מניעות היו לי...
תודה רבה רבה לרבנית רבקה על ההדרכה הידענית והרגישה כל כך.

התחושות מעורבות ומעורבבות, 
לפרקים התקשתי להכיל אותם, לפרקים התנתקתי (שוטר העיר אותי ולי שהתנוענתי מול מקום קודש הקדשים) רוממות עם עצב (ר׳ עקיבא או החכמים), 
בלבול עם שמחה עצומה...

רגעים בהם דמיינתי את השטח הגדול מוצף בעולי רגל, המולה רבה, צהלה, בלגאן לא נורמלי אבל גם סדר מופתי ובהירות. קולות אנשים לצד פעיות כבשים , בליל של ריחות מנוגדים שיוצרים ארומה משכרת ומרגיעה. 
לצד עצב, חידלון, בושה חוסר אונים ״שכינתא בעפרא״...

עלו דמיונות של ההתרחשויות בהר: עקידת יצחק, ברכת שלמה את העם, כוהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים , פרחי הכהונה שזורקים המפתחות וקופצים למותם.

בקצור הצפה שכזאת...

לא הספקתי לסיים את התפילה הבוקר ותכננתי שאעשה זאת בכותל. כשסיימנו הגעתי לכותל, לא הבנתי מה אני עושה שם, כל המשמעות של הכותל נגוזה לגמרי, אני צריכה להיות מעבר לקיר!

יום ראשון, 22 בינואר 2017

הלכה יומית בנושאי המקדש - כ"ה בטבת תשע"ז

הלכה יומית/ המכון לכהנים "נזר הקודש" || כ"ה בטבת תשע"ז

כל מנחה ומנחה לכל סוגיה, וכן כל קרבן לסוגיו השונים נחלקים בין כהני בית אב, ואין הכהנים רשאים להתחלק מנחה כנגד מנחה, או קרבן כנגד קרבן שהרי זה נראה כסוחר בקדשים (רמב"ם מעשה הקרבנות י,טו-טז).

למה גורשה כלה מהר הבית לפני חתונתה

ככה יעשה לכלה ביום חופתה || מעשה בכלה ושוטר בהר הבית

אברהם בלוך הדריך היום קבוצת יהודים בהר הבית  בין היתר הוא זכה להדריך כלה ביום חופתה שעלתה עם אמה להר הקדוש כמה שעות לפני חתונתה  שוטר בעל הבחנה דקה ביותר, הצליח להבחין בתנועת שפתיים חשודה  לאחר שהעיר לה פעמיים, פרצה הכלה בבכי  על ההמשך מספר אברהם בלוך  פרטי המקרה הובאו בפני פיקוד המשטרה  תגובתם מובאת להלן
ולכלה היקרה: מי ששיכן שמו בבית הזה ישמח אותך בבנים ובבנות  כשם ששמת את לבך לבית ה' החרב,כך ישים ה' את לבו לביתך ותזכי להקים בית נאמן בישראל יחד בחיר לבך!


↓ מאת: אברהם בלוך

זה התחיל כשעמדנו בפינה הצפונית מערבית של הר הבית המקורי, לצד הכותל המערבי של ימי הבית הראשון.



היא עמדה שם, שלובת זרוע עם אמה, מאושרת.


היום בערב היא תינשא לבחיר ליבה וקצת לפני כן היא רצתה להגיע למקום הקדוש הזה ולזכור איזה חורבן היא מעלה על ראש שמחתה.

היא דיברה עם אמה או התפללה בשקט לאוזנה. בחיי שאני לא יודע. עמדתי קרוב והדרכתי והיא, היא דיברה כה בשקט שאפילו אני לא שמעתי אותה.

אחד השוטרים במקום כנראה ניחן בחוש שמיעה על טבעי. מהמרחק בו עמד הצליח לשמוע אותה. ולא זו בלבד, אלא הצליח לקבוע שהתפללה. האיומים גרמו לשפתה לרטוט והיא עקרה את רגליה, מתקדמת הלאה, אל היציאה מההר.

עצרנו עוד פעם אחת, מול מקום קודש הקודשים. הפעם הייתי עם הפנים אליה, מסביר על המקום שלפני ולפנים. היא לא הניעה את שפתיה, ושוטר אחר נכנס למרחב האישי שלה, מאיים. הוא היה כל כך קרוב שגם האדם האפטי ביותר היה נרתע.



↓ המשטרה מבטיחה לשנות



גורמים מקרב עולי הר הבית פנו למפקדי משטרת ישראל עם פרטי המקרה והפנו את תשומת לבם לפיקוח ההדוק מדי אחר העולים מצד מספר שוטרים בהר הבית.

המפקדים בדקו את המקרה ואמרו שהפרטים אינם מדויקים. לדבריהם הכלה התפללה במשך כל זמן שהותה בהר הבית והשוטרים לא ידעו שמדובר בכלה.

המפקדים הבהירו את מגמת הפיקוד הבכיר להקל על העולים להר הבית ואמרו שיפעלו להטמעת מגמה זו גם בקרב דרגי השטח וכי השינוי יורגש כבר בימים הקרובים.

צפו: הרב טנדלר בהר הבית עם נכדתו ביום חתונתה

ביום חתונתה וביום שמחת לבה || לעלות עם סבא להר הבית

הגאון רבי משה טנדלר, חתנו של הגר"מ פיינשטיין בעל האיגרות-משה, ומזקני ראשי הישיבות בארצות הברית, עלה להר הבית עם נכדתו הכלה לרגל יום חתונתה.


↓ הרב משה טנדלר שליט"א בהר הבית עם נכדתו הכלה ביום חתונתה

יחד עם הרב, חתנו ונכדתו הכלה, עלו להר הבית כהלכה ובטהרה מנין יהודים שאיחלו ובירכו אותם את הברכה המיוחדת שתיקנו חז"ל לחתנים וכלות בהר הבית, ששוכן המקום ישמחם בבנים ובבנות. 

למרות הקור העז ששרר בשבוע שעבר וגילו המופלג עלה הרב טנדלר להר הבית, נוכח החשיבות הגדולה שבעליה להר הבית בימינו, לקירוב קיומם של עבודות בית המקדש ובניינו. ומפרסמין עושי מצווה, כדי שמהם יראו ילמדו ויעשו. לצורך כך אף הסכים הרב ונעמד להצטלם בהר עם נכדתו הכלה.


למנהג עליית כלות להר הבית יש לה שורשים בדברי חז"ל. בשנים האחרונות פשט והפך הדבר למנהג נפוץ בקרב בנות ישראל כשרות, שמקדישות את ראשית טהרתן לעלייה בקודש, להתקרב ולהודות לשוכן המקום כמו שמצינו בביכורים ובתרומה.

הרב טנדלר סיפר כי חמיו הרב פיינשטיין זצ"ל הורה להיתר את העליה להר הבית, ושעל פי הוראה זו הוא משתדל לעלות להר הבית בכל פעם שהוא זוכה להיות בארץ.

לדבריו, הרב פיינשטיין כבר הזכיר את היתר העליה להר הבית בספרו אגרות משה, שם דוחה הרב פיינשטיין תירוץ שהעלה חכם אחד לשאלה מדוע נשמט דין הרקיקה בהר הבית מן השולחן ערוך. לטענה שאי אפשר לעלות להר הבית בזמן הזה כותב הרב פיינשטיין ש"יש מקום בהר הבית שמותרין טמאי מתים ליכנס לשם, אף מדרבנן. שהוא עד החיל שהיה לפנים מהסורג...


"ומשאר טומאות הא אפשר לטבול. ואם יחוש לזיבה, יספור שבעה נקיים, ויטבול במים חיים, ויעריב שמשו. ואף שהוא מחוסר-כפרה, הא מותר מחוסר-כפרה אף בעזרת נשים, וכל שכן בשאר הר הבית, (כדאיתא ברמב"ם פ"ג מביה"מ ה"ה). ונמצא שנוגע הדין שאסור לרקוק, באותו המקום מהר הבית שמותרין טמאי מתים ליכנס". (אורח חיים חלק ב', סימן קי"ג)

"במשך שהותו בהר דן הגר"מ טנדלר גם במצות עקירת עצי המקום שניטעו בניגוד לאיסור התורה וההלכה ש"לא תיטע לך ... כל עץ אצל מזבח השם".

עליית נשים בטהרה להר הבית ביום ראשון הקרוב

מתחילים את החודש בקודש || העליה הראשונה בחודש שבט

עליית נשים בטהרה להר הבית לזכר הללל אריאל תתקיים ביום ראשון ב' בשבט (29/1)  נפגשות בשעה 8:30 בכניסה להר הבית ליד שער הלל  לפרטים הלכתיים: 050-3663101 (הרבנית עידית ברטוב)  לפרטים נוספים: 054-7543051 (רינה אריאל)

↓ עולות בטהרה להר הבית

לעיתונאי אבי רצון יש מה להגיד על הנעשה בהר הבית

להתעשת, לא לפחד ולשנות את המציאות בהר הבית || אבי רצון

"הפחדנות צריכה להיפסק. אחרי שנגלה נחישות, שנאפשר בהר ביקורים ותפילות ותנועה סדורה והגיונית, גם הערבים יירגעו. הם לא גיבורים גדולים כל כך"

↓ ארנון סגל מראיין את אבי רצון 

"הר הבית הוא הכל, הוא תמצית חיי. מהיום שבו הושב ההר לידינו אבי עליו השלום לקח אותי, ואני בן 15, לפחות פעם אחת בשבוע לכל אזור האגן הקדוש. המסלול היה קבוע: הרובע היהודי, הכותל המערבי והר הבית. אין הרבה אנשים שהתפללו כמוני בהר הבית. אף אחד לא עצר אותי ולא שאל אותי אם אני מתפלל שחרית, מנחה, ערבית או מוסף, מחזיק מחזור לראש השנה או לשלוש רגלים. התפללתי ובכיתי, ואני עורג ליום שבו המציאות הזו תחזור. 

"חייתי במשך ארבע שנים באיטליה. הייתי קצין הביטחון של השגרירות שלנו שם, ואין עיתונאי איטלקי שהגיע לישראל ולא עשה יחד איתי את אותו מסלול שעשיתי עם אבי. 

"אני מאלו שרוצים מאוד להבין מדוע הפלג החרדי שבמשפחתי אוסר עלייה להר. אני לא מבין ולא מקבל זאת. לא שמעתי נימוקים ששכנעו אותי מדוע אין לעלות להר הבית, לא מהרב עובדיה ולא מהרב אלישיב ולא מהרב שך ולא מהרב שטיינמן ולא מהרב אוייערבאך ולא מהרב שלום כהן. אם אבא שלי, שהקפיד על קלה כבחמורה, ששמר תרי"ג מצוות, עלה להר והתפלל בו, אני זקוק לסנהדרין שלמה בכדי לשכנע אותי שאסור לעלות ולהתפלל בהר הבית. זה המקום הכי מרגש, הכי חשוב והכי יהודי שיכול להיות. אגב, כשעליתי עם אבי הקפדנו לטבול לפני כן".

מה דעתך על מעצר יהודים שמתפללים בהר כיום בידי המשטרה? 

"בא לי ללבוש שק על כך. על זה בוכה הנביא. הפחדנות צריכה להיפסק. אחרי שנגלה נחישות, שנאפשר בהר ביקורים ותפילות ותנועה סדורה והגיונית, גם הערבים יירגעו. הם לא גיבורים גדולים כל כך. באיטליה במשך שנים המשטרה פחדה להיכנס למסגדים, בעיקר בצפון איטליה, בכדי לעצור את ההסתה ולהתמודד עם האיסלאם הקיצוני. לפני כמה שנים החליט מפקד בכיר בקרביניירי האיטלקית להיכנס לתוך המסגדים, לעצור את האימאמים ולאיים על האחרים – והיום הם לא מעזים לפצות פה מעבר לתפילה חרישית. הבהירו להם שעם כל הכבוד, הם לא שולטים כאן והעולם איננו איסלאמי. נחושים איתם, והם לא מעזים להתקומם". 

איך אתה מסביר את העובדה שבישראל לא עושים זאת ולא דואגים להבהיר את חשיבות הר הבית עבורנו? 

"כי אנחנו שבויים בידי אנשי ססמאות. הייתי רוצה שהממשלה הזו תפסיק לפחד. אני מדבר גם על החרדים, שאני מכבד אותם ומשפחתי בחלקה הגדול היא חרדית, אבל אינני מקבל את תפיסותיהם. מקובלים עלי הרב דב ליאור, הרב דרוקמן ורבני הציונות הדתית שמאפשרים עליה ותפילה בהר – על פני הרבנים החרדיים המתנגדים להן. ייתכן שקיימים דברים שבהם אוכל לקבל את התיאולוגיה החרדית, אבל יש לי בעיה עם העובדה שהם מבטלים את הלאום שלנו. אני מאוכזב מזה מאוד". 

לדעתך ייתכן שינוי במדיניות הישראלית בהר לטובת היהודים? 

"אך ורק אם מדינת ישראל וכוחות הביטחון יתעשתו ולא יפחדו מהערבים. צריכים להיות נחושים. ירושלים זה לא טדי ולא מלחה ולא שוק מחנה יהודה ולא נחלאות. ירושלים ללא המקומות הקדושים בה היא כמו כפר סבא, חדרה, רעננה, באר טוביה וכפר ורבורג". 

יום שבת, 21 בינואר 2017

הלכה יומית בנושאי המקדש - כ"ד בטבת תשע"ז

הלכה יומית/ המכון לכהנים "נזר הקודש" || כ"ד בטבת תשע"ז

כל כהן מאנשי בית אב רשאי לקבל חלק בקרבנות הקרבים על המזבח ובלבד שיהיה ראוי לעבודה באותה עת של הקרבת הקרבן. לפיכך אם נטמא כהן אינו רשאי לאכול חלק מהקרבנות הקרבים באותו יום אפילו אם יטהר בערב (רמב"ם מעשה הקרבנות י,יד).

יום שישי, 20 בינואר 2017

הלכה יומית בנושאי המקדש - כ"ג בטבת תשע"ו

הלכה יומית/ המכון לכהנים "נזר הקודש" || כ"ג בטבת תשע"ו

בשר קרבן שהתבשל עם בשר חולין, אותו בשר חולין בלע טעם בשר הקרבן ולפיכך מותר באכילה רק לטהורים. אם התבשל עם קדשי קדשים (חטאת ואשם) מותר באכילה לכהנים טהורים. ואם התבשל עם קדשים קלים מותר באכילה גם לישראלים טהורים (רמב"ם מעשה הקרבנות י,יג). בשר הקרבן עצמו נאסר באכילה בגלל טומאה (רמב"ם שאר אבות הטומאה יא,ה).

בעקבות התיבה האבודה

מה יקרה כשיהיה אפשר לחפור? || מיטב הארכיאולוגים מתכוננים

מיטב הארכיאולוגים העוסקים בחקר הר הבית מתירים לעצמם לשגות לרגע בחלומות ובוחרים את אתר החפירה העתידי שלהם בהר, אם וכאשר יתאפשר הדבר באחרית ימים כזו או אחרת


↓ מאת: ארנון סגל

הוואקף הוא גוף חובב מקדחים ומחפרונים. קשה לו להשאיר את רצפת האבן של המתחם המקודש בעולם כפי שהיא במשך זמן רב מדי. מדי פעם צריך לנער את האבק ולהפוך את אבני הריצוף מצד לצד כדי שלא יסבלו מפצעי לחץ. כן, חפירות בהר הבית הן דבר שכיח למדי ומתבצעות כל העת. יש להניח שגם ברגעים אלו ממש. חפירות ארכיאולוגיות מסודרות, לעומת זאת, לא נערכו בהר הקודש מעולם. לכל היותר התאפשרה הצצה של איש מקצוע לתוך שוחות עמוקות שחרצו דחפורי וואקף באדמה רוויית הממצאים. יותר מזה אי אפשר לעשות במסגרת היקום הנוכחי שלנו מבלי לקבל אישור ממזכ"ל האו"ם, ואין אישור כזה. פה ושם הניחו ארכיאולוגים יד על שריד כזה או אחר והצליחו למנוע את שדידתו או את מחיקתו כלא היה – הנוהג השגרתי בתגליות שעלולות להעיב על אופיו האיסלאמי של המקום. 

ובכל זאת, לדמיין עוד מותר, וזה בדיוק מה שעשינו. ביקשנו מהמרואיינים, בכירי הארכיאולוגים בישראל העוסקים בהר הבית, להצביע על הנקודה שבה יבחרו לחפור בהר אם וכאשר יתאפשר הדבר. קיבלנו תשובות מעניינות. 

ד"ר אילת מזר היא נכדתו של פרופ' בנימין מזר ז"ל, אבי הארכיאולוגיה המקראית ומי שניהל את חפירות העופל במורדות הר הבית לאחר מלחמת ששת הימים. מזר היא גם ארכיאולוגית בזכות עצמה. היא המשיכה במפעלו של סבה בעופל, חשפה את מה שזיהתה כארמון דוד בעיר דוד, מיפתה את כותלי הר הבית ונמנית על הוועד למניעת הרס העתיקות בהר: "שאלה נחמדה", היא מגדירה את תהייתנו היכן תבחר לחפור בו כאשר יתאפשר הדבר במציאות עתידית מעורפלת כלשהי, ומודה: "האמת היא שלא חשבתי על כך מעולם. מוזר, נכון? בתודעה שלנו התקבעה גישה כל כך לא נורמאלית, עד שלא העליתי זאת על דעתי".

ובכל זאת, אחרי חשיבה קצרה מגיעה תשובה ברורה: "מכיוון שההיסטוריה של מתחם של הר הבית מחולקת על פי ידיעותינו לשלושה שלבים: בית ראשון, התקופה החשמונאית והתקופה ההרודיאנית, הייתי מבצעת בשלב ראשון חתך ממזרח למערב ברוחב של חמישים מטרים וברוחב 160 מטרים שיחל במרחק של כשלושים מטרים מדרום לשער הרחמים, ושיימתח בין החומה המזרחית של ההר ובין כיפת הסלע. כמו בכל תל ארכיאולוגי, לפני שמתחילים לחפור בכל מיני מקומות, צעד שדורש מטבע הדברים יותר כוח אדם והשקעה, מבצעים בשלב הראשון חתך שמנחה אותנו היכן לחפור ורומז לנו אלו שרידים מאלו תקופות אפשר למצוא במקום הזה.

"ולמה דווקא בנקודה הזו בחרתי לחפור? כי במזרח ההר ברור שהחתך יביא אותנו לחומה הקדומה ביותר של הר הבית, כלומר לחומה מימי הבית הראשון. אנחנו יודעים שכל יתר כותלי ההר של ימינו הם מאוחרים יחסית, והיחיד שהורדוס לא נגע בו ולא הרחיב אותו הוא הכותל המזרחי. זה יספר לא רק על הטופוגרפיה אלא גם על סוגי הבנייה השונים, מהחומה המזרחית ועד פסגת ההר בכיפת הסלע. בכיפה עצמה אין טעם לחפור כי בכל השטח שם קיים סלע חשוף. 160 מטר, זה כל מה שדרוש. ייתכן שגם פחות, כי בשלב מסויים בקירבת הכיפה כבר נתקלים בסלע ואין טעם להמשיך לחפור. 

"בנוסף הייתי שמחה לחקור את הפינה הדרום-מזרחית של ההר. בכל השנים היא מהווה מבחינתנו תעלומה, מה קורה מתחת לרצפת מבנה אורוות שלמה שהיום הוא מסגד תת קרקעי. אף אחד לא הצליח לחפור שם אבל ברור שיש מה למצוא מתחת לרצפה של המבנה הזה. זו לא רצפת סלע וחייב להיות משהו מתחתיה. מפלס הרצפה שם כיום משקף כנראה את המצב בימי בית שני, כי היא תואמת את מפלס הכניסה של השער המשולש – אחד משערי חולדה של ימי הבית. אבל ברור שיש עוד הרבה ממצאים ארכיאולוגיים מתחתיו ושיש שם חלל. המקום לא בנוי כמקשה ולא ממולא לגמרי בעפר. נו, מתי מתחילים בעבודה?".


"שרידים מהמקדש? אין סיכוי"

הארכיאולוג מאיר בן דב, מי שבין השנים 1968 ל-1986 הוביל את חפירות הכותל הדרומי, בחלקן לצד בנימין מזר, נחשב כיום סדין אדום בעיני מרבית הארכיאולוגים האחרים העוסקים בענייני ההר וסביבותיו, לאחר שבחר לא פעם לגבות את עמדת הוואקף. מעניין שדווקא בשאלה הנידונה כאן הוא יישר קו עם יריבתו הגדולה, נכדתו של מזר, ומציע – מסיבותיו שלו – לחפור כמותה במזרח ההר. 

"אין סיכוי למצוא כיום שרידים מהמקדש", מביע בן דב בנחרצות האופיינית את עמדתו שלחלוטין איננה מוסכמת על המרואיינים האחרים, "המקדש היה גבוה בבסיסו חמישה מטרים וחצי יותר מאשר מפלס רחבת כיפת הסלע של ימינו. הסלע שמתחת לכיפה איננו אבן השתיה, כי 'אבן' זה לא סלע. הוא גם גדול מדי ביחס למידות קודש הקדשים שהיה באורך של עשרים אמה על עשרים אמה, כלומר כעשרה מטרים על עשרה מטרים. אורך הסלע שלפנינו הוא 17 מטרים מצפון לדרום. ממילא נובע מכאן שכל הנסיונות לקבוע היכן עמד המקדש אינם יותר מפלפולים". 

גם מקומות אחרים בהר, הוא משוכנע, לא יגיעו בשום מצב למציאות של חפירה ארכיאולוגית: "אין כל סיכוי לקבל רישיון לחפור באורוות שלמה. זה עלול להצית תבערות נוראיות, אבל החלל שהר הבית היה מורכב ממנו בימי בית שני נמשך גם צפונה משם". ומכאן המסקנה: "אם יש מצב שחפירה ארכיאולוגית בהר יכולה להיות קרובה לריאלית – אם כי כרגע היא עדיין בגדר חלום – זה במזרח ההר, ושם הייתי רוצה לחפור, במרחב שבין שער הרחמים לבין הכניסות למסגד של אורוות שלמה. בהנחה שיהיה בארץ מצב פוליטי סביר ותהיה שלווה, זה מקום שיש מה לדבר לגביו מבחינת המוסלמים. השטח שם ברובו הוא מטע זיתים וחלקו ערמות אשפה. אין בו קדושה למוסלמים ולא צפויות התנגדויות מלבד חלקים מסויימים בשטח הזה שיש למוסלמים תביעות בעלות לגביהם. 

"הזיתים ששתלו המוסלמים באזור הזה במזרח הר הבית לא היו שם עד 67'. נטעו אותם כדי להביע בעלות על המקום. במקום הזה שממזרח לרחבה העליונה, בכ-150 המטרים שבין אורוות שלמה לשער הרחמים, קיימת אפשרות למצוא משהו מהשרידים ההרודיאניים. ככל שפונים לכיוון המדרון במזרח ההר קיימים יותר סיכויים למצוא שרידים מימי הבית. אורוות שלמה הן ברובן בניה מאוחרת אבל קיימים שם שרידים של קשת הרודיאנית. בצד המזרחי נערם עפר בגובה שלוש קומות ובהחלט ייתכן שתחתיו אפשר עדיין למצוא משהו מימי הבית. מהתקופות שקדמו להורדוס אני חושב שאין סיכוי למצוא משהו. אגב, מעניין לחפור בחומה המזרחית גם מצדה החיצוני, במקום שבו מצוי כיום בית הקברות הערבי".

פרופ' דן בהט, מי שהיה חופר מנהרות הכותל ושימש כמנהל מחוז ירושלים ברשות העתיקות, היה בוחר לחפור דווקא במדרון הדרומי של רחבת כיפת הסלע, היכן שכיום מצויים שפכי אדמה. הנימוקים: "שם קיים עוד סיכוי למצוא משהו, אולי מימי בית שני ואולי עוד קודם, שלא סולק כאשר בנו את כיפת הסלע. זה מקום עם בשר".

למה לא לחפש במורדות הרחבה האחרים? 

"צריך להכיר את הטופוגרפיה של הר המוריה בשביל להבין למה יש לחפור דווקא בצד הדרומי. פשוט, כי בכל הצדדים קיימת ירידה תלולה והעובדה שביצעו שם את כל עבודות העפר בעת בניית כיפת הסלע עלולה לגרום לכך שהרבה מהשרידים נעלמו. בדרום הירידה איננה תלולה וייתכן שהרבה מהשרידים העתיקים הושלכו דווקא שם. על הרמה עצמה אי אפשר לחפור" – בשל שכבת הקרקע הרדודה – "ולכן צריך לחפור צמוד מאוד אליה, מדרום". 

הארכיאולוג אלי שוקרון, חופר תעלת הניקוז בעיר דוד משלהי ימי הבית השני, מחליט לעומת קודמו לפנות ישר ללב העניין: "הייתי הולך קודם כל לקודש הקדשים. איזו שאלה? זו המהות והייתי מנסה לראות איפה ממוקמים קודש הקודשים והמקדש עצמו, ורק אחר כך מתעסק בשוליים. אנחנו אמנם לא יודעים בדיוק היכן ניצב קודש הקדשים. צריך לחשוב ולחקור היכן בדיוק כדאי לחפור. ברור שזה באזור שסביב כיפת הסלע, אבל ייתכן שמעט דרומה, מזרחה, צפונה או מערבה. ברגע שזה יהיה רלוונטי נצטרך לקיים מחקר בעניין, למקם את הבית השני ומשם להמשיך. נצטרך לחפור בכמה נקודות במרחק מה מהכיפה ולבדוק". 

ד"ר גבי ברקאי, מנהל מיזם סינון עפר הר הבית בעמק צורים, אותו עפר שהוואקף הוציא ב-400 משאיות עפר מההר בשנת 1999 ושפך במזבלות ברחבי ירושלים ומי שגם מצא את לוחית ברכת הכהנים מימי הבית הראשון בכתף הינום, לא נרתע אף הוא מלשאוף לחפור ברחבת כיפת הסלע עצמה: "הייתי חופר איפה שרק אפשר, אבל הדבר הראשון שהייתי עושה הוא להרים את הריצוף ברמה העליונה בהר, רחבת כיפת הסלע, ולבדוק מה יש תחתיו. זה קל מאוד כי הסלע שם גבוה ואין הרבה מה לחפור. יחד עם זאת צריך לחפור שם בעדינות רבה. קיימים גם בורות מים עתיקים ברחבה הזו אבל לצערי הרב הם אבודים מבחינה ארכיאולוגית, כי בשנות התשעים של המאה הקודמת הוואקף ניקה את כל בורות המים בהר מהתוכן המקורי, שהיה בעל ערך ארכיאולוגי אדיר. הבורות נוקו לצורך העברת מים מסעודיה, מבאר הזמזם, במטרה לשדרג את הקדושה של הר הבית מבחינה מוסלמית. בסופו של דבר זה לא קרה אבל הנזק הארכיאולוגי כבר נגרם". 

הארכיאולוג צחי דבירה, שותפו של ברקאי לניהול מיזם הסינון בעמק צורים, מסרב לעומתו להשיב לשאלה: "אני לא אגיד לך, כי קיימים בהר מקומות שאפשר לבדוק בהם את המציאות הארכיאולוגית גם בלי למשוך יותר מדי תשומת לב. אם אפרסם זאת, בני דודינו שקוראים את הדברים יפעלו כדי למנוע את זה. פירסומים גרמו בעבר להרס ולהשמדה של עתיקות, או שבנו מעליהן. למה לי לנדב להם מידע? כדי להכשיל את המהלכים שלנו?".

יום חמישי, 19 בינואר 2017

סיכום שבועי מהר בית ה'

בין חורבן לגאולה || עולים להר הבית

עוד שבוע בלי בית מקדש, אבל עם יהודים רבים שעולים להר הבית ומבקשים לקרב את בניינו  חתנים וכלות ובעלי שמחה נוספים הם עניין שבשגרה  ילדי חמד מיצהר שבשומרון עלו עם רבותיהם להר הבית  מי שישים לב לתמונות עם אור של קרני השמש הראשונות המאירות את מקום המקדש, יוכל לשים לב לשינוי נוסף לטובה בהר הבית  לא שמתם לב? בואו להר הבית בשעה שבע בבוקר, עשרים דקות לאחר זריחת החמה על הר הבית  יחד נתפלל: "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו"  השבוע מלאו 813 שנים לפטירת הרמב"ם, ניתן לקרוא בקצרה על חייו, משנתו ועלייתו להר הבית בקישור >>  נתוני המשטרה מצביעים על גידול של 250% במספר היהודים בהר הבית במשך שבע שנים >>  בית מדרש מקדש לנשים בקרית ארבע ממשיך לפעול ולגדול >>  בשבוע הבא יתן בית המדרש מענה גם לדוברי רוסית >>  הר הבית מחכה לבעליו האמיתיים שיעלו ויגאלו אותו מחורבנו

↓ תמונות השבוע מהר בית ה'