יום רביעי, 12 במרץ 2014

עלינו היום להגיד תודה... וגם כמה מילים על השוטר מוטי

על יהודים שעלו להר הבית בגשם להודות לשוכן במקום על גשמי הברכה וגם כמה מילים מהלב על השוטר מוטי 

ונהפוך הוא! שימו לב איפה מצאנו את כיפת הסלע
הבוקר - יום רביעי - יום העליה השבועי של החברים של יצחק אימס להר הבית היה גשום וחורפי במיוחד. הדחף הראשון היה לותר על העליה היום ולדחותה ליום חורפי פחות, שכן ההליכה בהר הבית נעשית תחת כיפת השמים ועם רגליים רטובות ללא מנעלים. מול הדחף הראשוני הזה מגיעות מחשבות שמבטלות אותו לגמרי:
  • אולי יהיו עוד יהודים שירתעו מהגשם, האם נשאיר את הר הבית היום שומם מיהודים?
  • הכהנים החלו את עבודתם בבית המקדש עוד לפני עלות השחר, הם עבדו יחפים לגמרי עם ארבע בגדים לגופם. האם אנחנו רשאים לוותר על עליה עם מעיל בשעה מאוחרת יותר, למשך שעה בלבד?
  • דוקא כשיורדים גשמי ברכה לאחר עצירת גשמים ארוכה עלינו לעלות ולהודות לשוכן במקום על רחמיו המרובים על עמו ועל נחלתו.
  • הסכנה האיומה המרחפת על שלמות הארץ ושנאת החינם הפושה בעם ה', מחייבים אותנו לשפך שיח לפני מי ששיכן שמו במקום הקדוש הזה שיציל את בניו ויגער בשטן המרקד בינינו.
אמנם, התברר שלא רבים היהודים שהגיעו להר הבית, אך גם הערבים גילו עצלנות וזכינו להלך בחצרות בית ה' כמעט בגפינו. מקהלת הערביות הצרחניות לא התיצבה בזמן וגם הצרחנים התרשלו במלאכתם והגיעו רק לאחר שפסק הגשם.
לאחר שנכנסו פנימה אל הקודש ונהנו להרטב מגשמי הברכה, יצאה השמש לקראתנו והקדימה להשתחוות לפני בוראה (כל צבא השמים לך משתחוים).

הודאה על גשמי ברכה בהר הבית

מודים אנחנו לך, ה' אלהינו ואלהי אבותינו, על כל טיפה וטיפה
שהורדת לנו. ואלו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רנה כהמון
גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש
וכירח, וידינו פרושות כנשרי שמים, ורגלינו קלות כאיילות, אין
אנחנו מספיקים להודות לך, ה' אלהינו, ולברך את שמך מלכנו,
על אחת מאלף אלפים, ורב רבי רבבות פעמים, הטובות נסים
ונפלאות שעשית עמנו ועם אבותינו. מלפנים ממצרים גאלתנו
ה' אלהינו, מבית עבדים פדיתנו, ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו,
מחרב הצלתנו מדבר מלטתנו, ומחלים רעים ורבים דליתנו. עד
הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך. על כן אברים שפלגת בנו,
ורוח ונשמה שנפחת באפנו, ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו
ויברכו וישבחו ויפארו את שמך מלכנו תמיד.
ברוך אתה ה', אל רב ההודאות.
אחרינו נכנסו עוד יהודים שהגיעו במיוחד מבית אל כדי לעלות ולראות את פני ה' במקום מקדשו.
כמובן שהודינו לשוכן מעונה על כל הטוב שגמלנו והתפללו להעביר את רעת אויבנו ואלו המתחזים לאוהבינו, המבקשים לנשלנו, חלילה, מנחלת אבותינו ומבית חיינו.
ותודה גם לשוטר מוטי
לאור העליות המרובות שלי להר הבית והכרותי עם השוטר בכניסה - מוטי ולאור חוויה טריה מהיום, אינני יכול בלי כמה מילים אישיות על השוטר מוטי.
כמדי יום רביעי, התיצבתי הבוקר עם אליעזר ברויער הכהן בעמדת הבידוק בכניסה להר הבית. כשמוטי הבחין בנו נרטבים בגשם השוטף, הוא קרא לנו לבוא אליו לעמדה להסתתר מהגשם והודיע לסמל המשמרת על בואנו. אליעזר, הסובל ממחלה, מתהלך בכבדות ובקושי. מוטי הביע מיד את דאגתו לאליעזר והציע לנו לקחת איתנו את המטריה שלו, כדי לא להרטב.
הסיפור הזה אינו הסיפור האנושי הראשון שלנו עם מוטי ורבים מהעולים סיפרו לי על גילויי האנושיות של האיש. בכל זאת הפך מוטי לאחד האנשים המושמצים בבמות שונות ולצערי גם כאן באתר. ניסיתי להבין למה ואיך זה קרה.
כבר שנים עומד מוטי בעמדת הבידוק בכניסה לשער המוגרבים. מדי יום חולפים על פניו מאות ואלפי אנשים מארצות שונות ודוברי שפות שונות. מוטי צריך לודא שכולם נבדקו לפי דרישות הממונים עליו. הדבר כרוך בעבודה מתישה ובחיכוך עם מורי דרך נחמדים יותר וגם נחמדים פחות (אם בכלל).
תנאי העבודה בעמדת הבידוק קשים ביותר והתיירים מגיעים לעתים לאחר המתנה ארוכה של כמה שעות עם מצב רוח בהתאם.
חוץ מהתיירים הרבים מוטי מתמודד גם איתנו - העולים היהודים. מוטי נאלץ לבצע פקודות, שמשפילות את מבצעיהן יותר מאשר את אלו שכנגדם הן מופנות. הוא נאלץ לחפש חפצי קודש, וסממנים לאומיים (דגל ישראל, למשל) ולהותירם מחוץ להר. לעתים נאסר עליו להכניס להר הבית יהודים המוכרים לו שנים ואשר נמצאים איתו ביחסי ידידות.
אין לי ספק שבסתר ליבו, מוטי מזדהה איתנו ובודאי שכמו הרבה קצינים ושוטרים, הוא קרוב למה שאנחנו מייצגים יותר מאשר למה שהפקודות אותן הוא ממלא מייצגות. ניתן לטעון אם כך, שלא ימלא את הפקודות וימנע מעצמו ומאיתנו את ההשפלה. אולם לא מדובר בפקודות דרקוניות חד פעמיות (כמו גירוש יהודי חבל עזה), אשר אי מלוי שלהן עשוי להביא לקריסתן. ההשפעה העיקרית של אי מילוי הפקודות, תהיה פיטוריו של מוטי והחלפתו בשוטר אחר שיעשה את העבודה השחורה. על כל פנים כרגע השוטר בכניסה (מוטי או אחר) הוא עובדה מוגמרת.
הדברים מסבירים את סבר פניו החמור לעיתים של מוטי ואת הכוחות שהוא צריך לגייס כדי להיות נחמד ולחייך. תשאלו נהג אוטובוס עירוני, פקיד בבנק או איש שירות כמה מתישה עבודה מול קהל שלחלקו טענות עליך ועל מעסיקך. מה עוד שעליך לבצע מטלות שגם אתה לא כל כך מזדהה איתן.

כתבתי את הדברים, כדי, שמצד אחד ננסה להבין את האיש עצמו ומצד שני נדע לתת ביטוי לטענותינו ותסכולינו המוצדק מול האשמים האמיתיים ולא מול אלו שהם משתמשים בהר כבולם זעזועים.
אדרבא, הוצאת התסכול על השוטר או המאבטח בעמדת הבידוק משרתת את קובעי מדיניות האפליה ופועלת נגדנו. מצד אחד - אחרי שהעולה או המסורב פרק על השוטר הפשוט את תסכוליו, הוא מרגיש שהוא את שלו עשה ומעכשיו הוא פטור שלפעול מול האחראים. מצד שני - השוטר או המאבטח שספג את הקיתונות יכול לבצע ביתר קלות את הפקודות שמלכתחילה לא הזדהה איתן. 

3 תגובות:

  1. תודה על דברי ההערכה. כמו שכתוב, צריכים לברך על הכל, כשטוב וכאשר לא טוב אבל כשטוב, אל תתן לרע לפגוע.

    השבמחק
  2. להירגע בדרך כלל הוא מנובל

    השבמחק
    תשובות
    1. זה לא נכון.
      הוא צריך למלא אחרי הפקודות שניתנו לו.
      וגם אם זה נכון -
      מי שכתב את זה עבר על איסור תורה חמור של "לא תלך רכיל בעמיך", אפילו זה אמת!
      וזה לא נכון, לכן זה נחשב גם למוציא שם רע.
      הדבר עלול לגרום לנזק ובושה רבים לשוטר ובכלל לעם ישראל ולממשלה, לא יודע איך. צריך להיזהר בזה מאוד.

      http://netsor.org/halachot/54
      בגלל לשוה"ר נדחית הגאולה!

      "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה" (תהילים)

      מחק