יום שישי, 14 במרץ 2014

מסובבות השערים

שלוש תיכוניסטיות יהודיות סובבות שלוש פעמים בשבוע את הר הבית. בלילות, מבחוץ. פעם בשבוע-שבועיים הן גם מעבירות את שארית הלילה במגרש הרוסים או במשטרת הקישלה * הבילוש בעקבותיהן, המשטרה משתגעת מהן אבל בית המשפט דווקא מגבה * תפילה לילית בשער הרחמים? הן ממליצות בחום

עומדות בשער. שרה, יסכה וראשית בשער השבטים
לא אכפת להן שהן כרגע רק שלוש בנות צעירות, לא אכפת להן שרואים בהן משוגעות, חסרות אחריות, חופרות צרות ועוד שלל כינויי גנאי. הן וחברותיהן כאן בכל שבוע כמה פעמים, כבר למעלה משנה, בדרך כלל לאור ירח אבל לפעמים גם הוא צריך לנוח ומסתתר.
שרה, הנמרצת והמובילה מבין השלוש, היא גם המבוגרת שבהן ומי שמביאה בכל פעם חברות אחרות לסובב את ההר הקדוש. היא בת 17, שמיניסטית. הוריה, תושבי אחד היישובים בבנימין, לא כל כך שמחים שהיא נמצאת כאן בלילות. היא מגדירה עצמה תושבת עוז ציון – מאחז זעיר סמוך לבית אל. שלושה ימים לפני הראיון נעצרה בשער הרחמים תוך האשמתה בדריכה על קברים מוסלמיים. האשמה חסרת תקדים כמדומה. המשטרה דרשה להרחיקה למשך חודשיים מרחבי העיר העתיקה, אך בית המשפט סירב להתרשם ואישר להרחיק את שרה לשבוע בלבד, ורק מאזור שער הרחמים. כעת, מכל מקום, היא מנועה מלהצטרף לחלקו האחרון של סיבוב השערים וממתינה לנו בשער השבטים, השער שדרכו פרצו הצנחנים להר הבית במלחמת ששת הימים שבשעה זו סגור ומסוגר. עבור יהודים הכניסה דרכו אסורה גם באור יום.  
יסכה מתגוררת ביצהר. להוריה דווקא אין בעיה שהבת שלהם מסתובבת בלילות ברובע המוסלמי. גם הם עצמם באים ל'סיבובי השערים' מפעם לפעם. היא לומדת באולפנא באיתמר בעוד ראשית חובשת את ספסל הלימודים באולפנה בנריה (טוב, רק כשהיא לא חובשת את ספסל הנאשמים), ואילו שרה באולפנת רעיה בבית אל, תלמידת מגמת מחשבים.
לפני חודש וחצי נזף השופט אלכסנדר רון בנציגי המשטרה בשל מעצרן של שרה ושתי בנות אחרות שהיו עמה במהלך אחד מסיבובי השערים, וזאת בטענה שבתיקיהן נמצאו הסטיקר 'כהנא צדק' וסטיקר נוסף בערבית שעליו הכתובת 'אל תעז אפילו לחשוב על יהודיה'. רון השיב שזו לא עילה מספקת למעצר, וגם לא להרחקה מהאזור (שרק במקרים נדירים מתבצעת לפני הגשת כתב אישום), ואולם המשטרה בכל זאת ממשיכה לעצור את השלוש בתואנות שונות מדי כמה ימים.
בתשרי השנה נעצרה שרה ללילה לאחר שהואשמה בידי המשטרה בדפיקה על פח של מכונית (!) ובאיום על צעיר ערבי שעבר במקום. גם האירוע המדובר לא הסתיים בכתב אישום, כי למשטרה לא היו הוכחות לטענותיה. המשטרה ביקשה אז לערוך על שרה חיפוש בעירום. על מה ולמה? לא ברור. השופט המחוזי משה דרורי מתח בהחלטתו ביקורת קשה על התנהלות המשטרה בעניין החיפוש המדובר ובעניינים נוספים. בין השאר כתב ש"מדיניות המשטרה, אם היא אכן כזו, אינה מתיישבת עם הדין במדינת ישראל".
סידור בכריכה דקה
בתחילה עורכות השלוש תפילה בשער הכותנה שבמערב ההר. גם הוא נעול בשעה הזו. "בהתחלה, כשהיינו באות לכאן היו מגיעים מיד מג"בניקים וצועקים עלינו בקול רם שאסור לנו להיות כאן ובטח לא להתפלל. בהדרגה השוטרים התרגלו אלינו וגם הערבים. לפעמים הערבים באים וצועקים שנלך להתפלל בכותל. זה רק מראה את המציאות האבסורדית. אנחנו חושבות שמותר ליהודים להתפלל איפה שהם רוצים. פעם אחר פעם מביאים אותנו לפני שופט שמזכיר שליהודים מותר להתפלל כאן ואין בזה שום בעיה. טוענים שזה אזור מסוכן, אבל זו בדיוק הסיבה שאנחנו מגיעות לפה. בדרך כלל בנות לא באות לרובע המוסלמי לבד וחשוב שיסתובבו פה יהודים".
אם הבת שלי היתה הולכת כאן בלילה הייתי מת מדאגה.
"כרווקות אנחנו לא נוהגות לעלות להר הבית. כשנתחתן נעלה, אבל לעת עתה זה המקום הכי קרוב שאפשר להגיע אליו. חשוב להראות את הקשר שלנו להר הבית גם כשעדיין איננו עולות אליו בפועל".
הן בוגרות מאוד, השלוש הללו, הרבה יותר מדי בוגרות. הרבה יותר ממה שמצופה מצעירות בנות גילן. ביום בהיר אחד, או בלילה אפל אחד, הן בחרו להעמיס על עצמן את עול האומה כולה – לפחות כפי שהוא להבנתן. לנסות לתקן בכוחותיהן הדלים את מה שהציבור הישראלי כולו נרתע מלעשות כבר כמעט חמישים שנה. וחשוב להדגיש: מדובר בבנות עדינות להפליא. ודאי שדימויין איננו הולם את פרופיל מפירות הסדר הסדרתיות שהרשויות מנסות להדביק להן באופן מקומם.
העניין הזה לא פוגע בלימודים שלכן?
"זה לא על חשבון שעות הלימודים".
אבל לא פעם עוצרים אתכן עד למחרת.
"במקרה כזה אנחנו לומדות במעצר".
כמה פעמים נעצרתן?
"קשה לזכור. בתקופה האחרונה זה קורה פעם בשבוע-שבועיים. אומרים לנו 'בואו, אתן עצורות'. למה? לא יודעים. עד שמגיעים לתחנת המשטרה כבר מוצאים סיבה. פעם טענו שהדבקנו סטיקרים, פעם האשימו אותנו בהעלבת שוטר. בכל פעם השופט משחרר אותנו, ולרוב בלי כל הרחקה או הגבלה. עורך הדין שלנו, איתמר בן גביר, נאלץ לא פעם להגיע לבית המעצר בארבע בבוקר כדי להתערב לטובתנו".
אתן מוכנות לאפשרות שגם את הלילה הזה תסיימו במעצר?
שרה: "כן, בטח. בכל פעם אני מגיעה לכאן עם תיק למעצר, ליתר ביטחון".
מה לוקחים למעצר?
"למגרש הרוסים אפשר להכניס רק סידור מכריכה דקה. כריכה עבה לא נכנסת, אבל בתחנת הקישלה אפשר להכניס ספרים בכריכה עבה, אז אנחנו מביאות ספרי לימוד כדי להתכונן למבחנים".
עד כמה נוראה החוויה הזו?
"זה מעצבן, אבל זה לא ימנע מאיתנו להגיע לכאן. אנחנו מאמינות בזה. מכיוון שאנחנו צעירות אנחנו מסוגלות להגיע לכאן. אם כבר היינו מקימות משפחות, זה היה מסובך יותר. כל המעצרים הללו לא חוקיים, ובעזרת השם נתבע את המשטרה על כך. אנחנו מקוות שזה ייפסק".

קשה להאמין במדינה
איזה יחס אתן מקבלות במעצר?
"זה משתנה. יש שוטרים שהם בני אדם ויש כאלו שקיללו אותנו ואפילו היכו אותנו. כעת הם מפחדים לעשות זאת, כי התלוננו עליהם. מצד שני, עדיין אוזקים אותנו".
איך אתן מסבירות את החשש המשטרתי מצעדה של כמה בנות?
שרה: "הם טוענים שהמצב פה נפיץ, שאנחנו נבעיר את כל הגיזרה ושעדיף לעצור אותנו לפני שיקרה משהו. פעם נעצרתי בטענה שמוסלמי רצה לדקור אותי. שאלתי למה שלא יעצרו דווקא אותו. במשטרה לא חשבו על זה. המשטרה פחדנית. היא לא מצליחה לאבטח את האזור הזה ולכן עוצרת אותנו".
עומדות בשער. שרה, יסכה וראשית בשער הכותנה
יש לך אמון במדינה?
"לא. קשה להאמין במדינה אחרי מה שעוברים כאן, כשרואים את השקר הזה מבפנים. אני חושבת שצריך פה מלך ולא ראש ממשלה. אני לא אומרת הלל ביום העצמאות. צריך להודות לקדוש ברוך הוא על המדינה, אבל לא ביום העצמאות. המדינה מקרבת את הגאולה, זה ברור. הקדוש ברוך הוא מילא את חלקו, אבל אנחנו לא ממלאים את חלקנו. הוא הביא לנו הכל, ואנחנו פשוט הורסים. נכון, יש צורך במדינה, אבל אנחנו מצפים מהמדינה לבנות את המקדש. לא ייתכן שראש הממשלה יהיה איש שאיננו שומר תורה ומצוות".
אליהו רץ לפני המרכבה של אחאב למרות שהוא היה רשע.
"אחאב היה מלך. לא ראש ממשלה".
למה לדעתכן רק שלוש בנות מגיעות לכאן, ואילו שאר עם ישראל נשאר בבית?
"המספר שלנו משתנה. היו כבר פעמים שהיינו כאן אפילו עשר בנות, אבל התשובה היא שעם ישראל חושב שהכותל הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים. זו עיקר הבעיה. כולם מגיעים לכותל ולא שמים לב מה קורה במקום הקדוש באמת".
שרה, מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?
"לא יודעת. עדיין מוקדם לחשוב על כך. בשנה הבאה אני מתכננת לימודים גבוהים".
לא תלכי לשירות לאומי?
"לא. מה שאני עושה עכשיו זה עצמו שירות לאומי. זה יותר חשוב. זה כמו החבר'ה של הלח"י שהקריבו את חייהם, ונאלצו לשם כך לצאת מהמסגרות הרגילות. כך גם אנחנו, למרות שזה פחות זוהר ופחות יודעים עלינו. יש אנשים שמצהירים שלוּ היו חיים בזמן המחתרות הם היו מבצעים פעולות הירואיות, אבל בפועל הם לא עושים כלום. למה הם לא עולים להר הבית? כי זו נראית להם תקופה שקטה ולא כל כך חשובה. זה לא נכון. הצליחו לעבוד על הדור שלנו. לומר לו שבית המקדש זה לא העניין עכשיו. גם ההורים שלי חושבים כך, אבל אני חושבת שבית המקדש זה עיקר הנקודה של ארץ ישראל, ואם הר הבית לא בידינו, כל ארץ ישראל לא בידינו. זה השורש של הכל".
איך הגעת לזה? אני מודה שבגיל 17 לא חשבתי בכלל על הר הבית ולא ידעתי עליו כלום.
"בהתחלה הגעתי לסיבובי השערים ההמוניים והמאורגנים. היינו מגיעים לשער הכותנה, וכל פעם השוטרים העיפו אותנו משם ולא הניחו לנו להתפלל כמו שצריך. לא הבנתי למה זה כך. זו הרי הנקודה הכי קרובה למקום הקדוש שאנחנו מסוגלות להגיע אליה. זה הפריע לנו מאוד והחלטנו לשנות את המצב הזה. לא מספיק שבהר הבית לא מאפשרים להתפלל, גם בחוץ יהודים לא מורשים להסתובב? זה הדבר הכי לא חוקי שיכול להיות, זאת אומרת מבחינת התורה".
כלומר השאלה אם זה חוקי או לא חוקי מבחינה דמוקרטית לא מעניינת אותך.
"לא. בשבילי התורה היא החוק. מדינה יהודית ודמוקרטית זה דבר שלא יכול להיות, וממילא אין טעם להתייחס לזה. השוטרים סותרים את עצמם. מצד אחד הם אומרים שהם אינם מעל לחוק, ומצד שני אוסרים עלי להיות כאן בעוד שהחוק מתיר זאת. לפי הדמוקרטיה הערבים יכולים להיות פה הרוב. הדמוקרטיה פועלת נגדנו בכל דבר. כשהמוסלמים רוצים משהו נותנים להם, וכשאנחנו רוצים לא נותנים לנו. אנחנו רוצים להתפלל בהר הבית, אז במה עוזרת לנו הדמוקרטיה הזאת?". 
יסכה, מה אומרים באולפנה שלך על כל העניין?
"הבנות מגבות אותנו ומאוד מעריכות, אבל הצוות פחות. החברות מגיעות לדיונים שנערכים בענייננו בבתי משפט כדי לתמוך בנו".
למה דווקא בנות צריכות להגיע לכאן? למה לא בנים?
"הבנים צריכים לעלות להר הבית. בכלל, כל דבר מציעים תמיד שבנים יעשו, אז מה יישאר לנו לעשות?".
בסיורים הליליים הבנות מתעכבות לתפילה רק בשלושה מעשרת שערי ההר – שער הכותנה, שער השבטים ושער הרחמים. "אנחנו אוהבות להתפלל כאן, כי מה שבאמת יעזור במצב הזה זו תפילה".
אנחנו מדברים על חמאם א-שיפה הסמוך לשער הכותנה, מעיין שבעבר הרחוק נבע בהר הבית ונחשב כמבשר את הגאולה. הדיבור הזה מקפיץ את שרה: "היום כל דבר מבשר את הגאולה. צריך להביא את הגאולה, לא 'לקרב את הגאולה'. אין לנו עניין להישאר באתחלתא דגאולה. אנחנו רוצות את הגאולה עצמה. אנשים התאהבו ב'קמעא קמעא' וכבר לא עושים שום דבר כדי להביא את הגאולה".
שער השבטים ושאר השבטים
בשער השבטים אנחנו משאירים את שרה לחכות לנו. היא, כאמור, מורחקת מאזור בית הקברות הצמוד לכותל ההר המזרחי, וממילא נשארת לשמור על התיקים. כשנחזור נגלה סיור משטרתי שמפקדו עומד ומתרה בשרה 'לא לעשות בעיות'. 'אני לא עושה בעיות', היא משיבה בשקט. בית הקברות עצמו חשוך לגמרי ואין כאן נפש חיה, כך שלא ברור אילו בעיות אפשר לחולל כאן ולמי. מדי פעם, אמנם, מבליחות אלומות אור מלמעלה, מהר הבית. החיישנים שעל הכותל המזרחי מאותתים על אנשים בקרבת מקום, ועמדות המשטרה והוואקף למעלה ממהרות לברר מי בדיוק. ליתר דיוק: יהודי או ערבי. אדם תמים או לחילופין גורם עויין וחשוד. אנחנו שייכים לקבוצת הסיווג השניה.
מטפסים לעבר שער הרחמים. יסכה וראשית נשמרות מכל משמר שלא לדרוך חלילה על קבר מוסלמי או אפילו על מה שדומה לקבר. סכנת כתב אישום. הן מתפללות כמה דקות ואחר כך אנחנו חוזרים ונכנסים בשער האריות, כמעט כמו הצנחנים בששת הימים, בואכה שער השבטים. חזרה לשרה. שני שוטרי סיור מברכים את הבנות ב'אהלן'.
אתן מכירות אותם?
"אנחנו מכירות את כל השוטרים כאן".
יש גם שוטרים אוהדים. "יש לנו טלפונים של כמה מג"בניקים ושוטרים שאמרו לנו שאם קורה משהו, שנתקשר אליהם מיד. לפעמים אנחנו פוגשות ברחוב כמה מהם, והם ניגשים אלינו ואומרים לנו 'כל הכבוד'.
אתן לא אומרות לעצמכן לפעמים 'די, נמאס כבר מהמעצרים'?
"אויבים, מרגלים ובתי אסורים לא יוכלו לעצור בעדנו", מצטטת שרה מ'חיילים אלמונים' של אברהם-יאיר שטרן. דמות מופת במחוזות הללו. "לי ברור שהמדינה קמה בזכות הלח"י והאצ"ל. להם היה נגד מי להילחם, אבל אנחנו לא נילחם ביהודים".
לא מפחיד ללכת בבית קברות בלילה?
יסכה: "אלו קברות של גויים. הם לא מטמאים".
כשנעצרים, יש אפשרות לישון בלילה כמו שצריך?
"בקישלה אין היכן לישון. פשוט יושבים כל הלילה, אבל במגרש הרוסים יש מיטות".
מתסכל?
"כן, אבל זה חלק מההקשר הכולל. לפעמים שוטר גם עורך חיפוש בתיקים שלנו".
עד כמה להערכתך רחוק מאיתנו הרגע שבו יהיה חופש פולחן ליהודים כאן ובתוככי ההר?
"ברגע שהעם ירצה. זה כבר יצא מכל דבר שתלוי בקדוש ברוך הוא. יש לי תחושה שזה יקרה בקרוב אבל אין לי יכולת לנמק".

עו"ד איתמר בן גביר המייצג את הבנות בערכאות השיפוטיות ועוקב אחר פעילותן, מבקש להגיב: "אני שמח שנפל בחלקי לייצג צעירות אידיאליסטיות ועקשניות, שנלחמות למען חופש התפילה בשערי הר הבית. משטרת העיר העתיקה שוברת שיאים חדשים בכל פעם מחדש, ואם עד היום שמענו על איסור תפילה בתוך הר הבית – שהוא עצמו שערורייתי ולא חוקי – כיום טוענת המשטרה שגם שער הרחמים נפיץ, ששער השלשלת נפיץ, ושלמעשה אסור להתפלל בעיר העתיקה. בקצב ההתקדמות הזה לא ירחק היום שגם להתפלל בבית הכנסת ישורון וברחביה ייחשב מעשה נפיץ. בכל פעם המשטרה מגיעה עם תירוץ שונה על מנת להרחיק את הצעירות, ובדרך גם פוגעים בזכויותיהן, משפילים אותן ועוצרים אותן לשווא.
"פעם אחר פעם שופטי בית המשפט מסבירים למשטרה שאין בסיס חוקי למעשיה. לצערי, במקום להפנים את הביקורת השיפוטית, כפי שהתבטאה בהחלטת סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים השופט משה דרורי, שקבע שגם במקומות נפיצים – להגדרת המשטרה – יש לשמור על זכויות אדם, או בהחלטת השופט רון אלכסנדר ששיחרר פעמיים את הבנות ללא כל תנאי, המשטרה מצפצפת על הוראות בית המשפט וממשיכה לעצור את הצעירות. השלב הבא הוא הגשת תביעות אזרחיות נגד כל שוטר ושוטרת שפוגעים בבנות ומגבילים את חירותן. אני מקווה שדרך הכיס המשטרה תלמד ותפנים שגם ליהודים מותר להתפלל בעיר העתיקה".
במשטרת ירושלים בחרו שלא להגיב.

2 תגובות: