יום שלישי, 10 בדצמבר 2013

פרופ' אריק כרמון – נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה

נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה מנסה להסביר כיצד האיסור על תפילת יהודים בהר הבית מתיישב עם הדמוקרטיה



פרופ' אריק כרמון – נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה
אולי בשל הנחרצות בעניין הר הבית שמאוד לא תנעם לאוזן הימנית, ואולי דווקא בשל שבירה קלה, כמעט בלתי מורגשת ימינה בהיבט אחר בהמשך הדברים, חשוב לנשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ד"ר אריק כרמון להדגיש שדבריו מבטאים את דעתו האישית בלבד ולא את דעת שאר חברי המכון. "לפחות לגבי חלק מהדברים שתשמע ממני לא תהיה הסכמה מצד רוב חבריי", משוכנע כרמון.
"אסור שיהודים יתפללו על הר הבית, נקודה", הוא מבהיר מיד בהתחלה את כיוון הדברים. "הנוהל שהיה קיים מאז ששת הימים ועד היום חייב להמשיך להישמר בהקפדה, ואין לסטות ממנו כהוא זה ימינה או שמאלה. דמותה הדמוקרטית ועתידה הקיומי של ישראל תלויים בעניין הזה". וכעת לנימוקים: "עתידה של ירושלים קשור קשר הדוק לפיתרון הסיכסוך עם הפלשתינים. ישראל חייבת להיאבק על דמותה היהודית והדמוקרטית גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ, ואין כל חלופה לפיתרון הסיכסוך מלבד שתי מדינות לשני עמים. אם חס וחלילה ניקלע למציאות שבה המדינה הזו תהיה שייכת לשני עמים, זה יהיה קץ התפיסה הציונית.
ואחרי כל זה: "את ירושלים אסור לחלק. בזה אני חלוק על מרבית חבריי במכון הישראלי לדמוקרטיה. ירושלים איננה מסוגלת להיות עיר בירה לשתי מדינות. בעיניי, ממש כשם שישראל צריכה להתנגד לזכות השיבה, היא חייבת להתנגד גם לתנאי הזה. הסיבה לכך מעשית. עובדה היא שאין עיר אחת על פני כדור הארץ המשמשת כבירה של שתי מדינות. זה פשוט לא ייתכן, לא מבחינה מנהלתית, לא פוליטית ולא תרבותית.
"אין לי שום בעיה אם המדינה הפלשתינית לכשתקום תגדיר את אבו דיס כבירתה, ואין לי בעיה שתקרא לה 'אל קודס', אבל בשום אופן אסור שזה יקרה במסגרת המוניציפאלית של ירושלים. והדבר הבעייתי ביותר, שעליו חייבת מדינת ישראל לקחת אחריות, הוא מה שמכונה 'האגן הקדוש'. האגן הקדוש טעון ברגשות דתיים של יותר ממיליארד מאמינים, וברגע שהסברתי שאסור לחלק את העיר, מכאן נגזרת חובתה של מדינת ישראל לשאוף להיות נאמן הממונה על שמירת האגן הקדוש. בנוסף יהיה מסתמא נאמן מטעם העולם המוסלמי, אולי מלך מרוקו ואולי אחרים – אינני מעוניין להיכנס לפרטים, אך החובה העתידית של מדינת ישראל היא למצב עצמה כנאמן של האגן הקדוש ובכלל זה הר הבית.
"ומכאן בדיוק נגזרת העמדה המאוד תקיפה שלי. לעלות להר מותר. אני עצמי עולה לשם לא פעם, אבל לא להתפלל. אני יוצא מתוך היסוד הבסיסי שהביא להצלחת התנועה הציונית, והוא היסוד הפרגמטי. בציונות, התנועה הלאומית של העם היהודי, ההנהגה לקחה את הגורל היהודי בידיה, ומרדה בהנחה שגורלנו בידי שמיים. רק בשל כך הגענו לאן שהגענו. העניין לגמרי מעשי. כשם שהחלום שתהיה כאן מדינה יהודית בין הים לירדן איננו ריאלי מפני שקיימים כאן שני עמים, כך גם בעניינים אחרים. מתן רשות ליהודים להתפלל בהר יהיה התרסה בפני ציבור שאנחנו צריכים לשמש הנאמן שלו, לכבד את רגשותיו ולעשות הכל כדי להוכיח שאנחנו נאמן רציני, הגון מכל היבט ועניין".
וליהודים אין רגשות? רק לערבים יש?
"לא זו השאלה. ליהודים היו רגשות במשך אלפיים שנה, והם חיכו למשיח, וגם היו ממשיכים לחכות למשיח בלי מדינה. ואולם בכדי לממש באופן מעשי וקיומי את חזונותיך – אתה מוכרח להתפשר. לגבי אחדים מאיתנו זו פשרה כואבת ולגבי אחרים פחות, אבל על כל פנים זה ציווי שאסור לנו בשום אופן לעבור עליו. וכשם שיהודים לאורך כל ההיסטוריה מצאו תמיד חלופות, גם להר הבית תימצא חלופה".
באותה מידה אפשר למצוא חלופה גם לשהותנו בארץ ישראל. יהודים אמנם מצאו תמיד חלופות, אבל הם מעולם לא ויתרו על החלום לשוב לציון – וציון זה הר הבית.
"הכל נכון, אבל את החלום הזה הצליחו לממש אך ורק משום שנהגו פשרות בציוויי הדת, הסירו את הכיפה וגזזו את הפאות. הציונות היא תנועה חילונית, וזה סוד הצלחתה. היא מרדה ביסודות הדתיים שלה. אמנם היא לעולם כיבדה אותם ושאבה מהם את שאר הרוח, אבל כתנועה פוליטית מדינית, שזה התנאי ההכרחי שאין בלתו לממש את החזון שלה, היא הלכה בכיוון המעשי".
ההצעה שלך סותרת חוקים מפורשים כדוגמת חוק המקומות הקדושים וחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל.
"נוסח החוקים איננו לנגד עיניי, אבל על כל פנים אין בעולם גם אומה אחת מלבדנו שהגדרתה נגזרת מהדת. העובדה שהאומה היהודית נגזרת מהדת יוצרת לנו קשיים בלתי רגילים. עניין השוויון איננו רלוונטי, כשם שחזון המדינה שתשתרע מהפרת ועד הנילוס יכול להיות חלום יפה אבל הוא איננו מציאותי, והניסיון לממש אותו ימוטט את ההישג הגדול של התנועה הציונית. גם בעניין הר הבית יש להתפשר, כשם שיהיה צריך להתפשר על אדמת אבות ועל קברי אבות. נצטרך להתפשר כדי לקיים את עתידנו".
אין בעולם המערבי מדינה שבה היה עובר בשקט חוק או נוהל כזה, שאוסר על יהודים בלבד להתפלל. חופש הפולחן הוא חלק מחופש הביטוי, עיקרון יסודי במדינה דמוקרטית.
"זה לא עיקרון יסוד דמוקרטי. במדינה אחרת, בוותיקן, אוסרים כניסת אנשים מסויימים לאזורים מסויימים. גם כשאדם נכנס להקדש מוסלמי הוא מתבקש לחלוץ נעליים. אנחנו עושים כל מיני דברים כדי להתאים עצמנו לדרישות. אין פה בכלל עניין של שוויון. הוא לא תופס כאן. אל תיקח אותי למקומות שאינם רלוונטיים. גם העניין המשפטי והחוקי איננו רלוונטי בעיניי. העניין המשפטי משרת את המהלך המדיני ולא להפך. אנחנו מדברים על עתידה של מדינת ישראל, על המשך קיומה של ישראל כמדינה שבה העם היהודי מממש את זכותו להגדרה עצמית. כל החזון הציוני מוטל כאן על כפות המאזניים. בעיניי זה איום גדול הרבה יותר על עתיד המדינה מאשר השאלה אם יהודים יעלו או לא יעלו להר הבית. זה נובע מעיקרון מציאותי ולא מאף עיקרון משפטי. צריך לוותר ויתורים כואבים כדי שמדינת ישראל תוכל להיות נאמן המקומות הקדושים".
אני תוהה איך אדם העומד בנשיאות המכון הישראלי לדמוקרטיה מזלזל כך בחוקים ובעקרונות דמוקרטיים. הרי מבחינה רשמית הריבונות הישראלית חלה בהר הבית.
"בדמוקרטיה פרלמנטרית כל חוק הוא ביטוי לפשרה בין עמדות מנוגדות. הדמוקרטיה בנויה על הרבה סימני שאלה. אנחנו חיים בעולם שבו יותר מפעם אחת אנחנו צריכים להכריע בין ערכים מתנגשים. חוקים במדינה דמוקרטית הם ביטוי לפשרה בין שורה של ערכים שנתפסים אחרת על ידי ציבורים מסויימים. חוקים משתנים כשהמציאות משתנה. חקיקה משקפת מציאות, והמציאות היא דינאמית. זה לא רלוונטי כלל לשיחתנו.
"מדינת ישראל לא תהיה ריבון יחיד בהר הבית. הרי הריבונות חלה כיום גם על הכפרים שסביב ירושלים, ולי אין ספק שבהסכם שלום מדינת ישראל תוותר עליהם. אין לי בעיה שכפרים ערביים שכיום הם בתוך שטח השיפוט המוניציפאלי של ירושלים יעברו למדינת פלשתין. אני מתמקד בעיקר באגן הקדוש ובתוכו הר הבית, שבאם אנחנו רוצים לשמור על ירושלים כבירת העם היהודי שבלתי ניתנת לחלוקה, עלינו לחתור לקבל את הנאמנות על הר הבית. הוויתור ההכרחי לשם כך הוא שיהודים לא יוכלו להתפלל שם".
יש בדבריך סתירה מיניה וביה: אם אנחנו מעוניינים להמשיך לשלוט שם, עלינו לוותר על השליטה.
"לא אמרתי 'לשלוט'. השליטה המנהלית תישאר בידי מדינת ישראל והזרוע המוניציפאלית בירושלים, אבל האגן הקדוש הוא שטח טריטוריאלי ייחודי מאוד כמו הוותיקן ברומא – שלנו אסור לוותר על שותפות בנאמנות עליו יחד עם הראשי הדתות המונותאיסטיות בעולם".
שותפות שבמסגרתה לדת היהודית לא יהיה שום ביטוי מעשי בהר הבית.
"הדת היהודית מסתדרת היטב בכותל המערבי ותמשיך להסתדר היטב בכותל המערבי. הדת היהודית בנתה במשך אלפיים שנה בתי כנסת כחלופה למקדש". 

3 תגובות:

  1. פשוט אדם טיפש!!!ואם מטרת הציונות היא להחליף את היהדות אז אני אהיה הראשון שאהיה לא ציוני!!!!!!

    השבמחק
  2. הרצל היה מתהפך בזעזוע בקברו! הוא דיבר על הקמת בית המקדש כמשוש התנועה הציונית ולא ייחל ליום שבו כסיל מהמכון הדמוקרטי לאויבי ישראל אמץ את גישות הגלות של יהדות אירופה בטרם השואה. אםה היה זה תלוי באיש מהמכון הזה צריך להתפר גם על ארץ ישראל, על הזהות היהודית ובוא נחזור להיות יהודים שפופים בפני הנוכרי התורן...

    השבמחק
  3. כל הדמוקרטיה של המכון על רגל אחת.
    אין צורך להוסיף מילים.

    השבמחק