71 זקנים מחפשים לישכה

מיכאל בן ארי, כעת שוב על תקן חוקר הר הבית (כיום מרצה באונ' אריאל) ממש מצטער לאכזב, אך משוכנע שהתיאורים המרשימים במקורות חז"ל אודות מושב הסנהדרין ששכן בלישכת הגזית הן בעיקר חלום על ממלכה אוטופית, ולגמרי לא תיאור מציאותי * להבנתו הסנהדרין בהרכבה המלא לא ישבה מעולם בלשכת הגזית, והתנחמה בבניין העמודים המלכותי המפואר שבנה עבורה הורדוס לא הרחק משם, מעל שערי חולדה * ולא נורא, הוא בטוח, עוד אפשר לתקן 

כך אמורה להיראות לישכת הגזית. שירטוט של בזיליקה

ד"ר מיכאל בן ארי חשב שהוא יודע דבר או שניים על בתי מחוקקים. עד לא מזמן יצא לו אפילו להיות חבר באחד כזה. לא שהוא רחש למוסד המדובר כבוד רב, אבל אפילו הוא הרים גבה כשבמסגרת עבודת הדוקטורט שערך על תחומי הקדושה בהר הבית גילה שאולם המליאה של גוף מחוקק חשוב לא פחות מהכנסת – לשכת הגזית שבו על-פי המקורות ישבה הסנהדרין – שימש בעצם כמלתחה של כהנים. כלומר, על פי המשנה בחלק מהזמן המקום תיפקד כבית דין, ובחלק הנותר כעמדת שירות משנית לכהנים – שם נערכו רוב הפייסות (=ההגרלות) בין הכהנים, ונבחרו בו המאושרים שזכו להביא אל המזבח חלק מהקרבן או להקטיר קטורת. שם גם הופשטו הכהנים שלא זכו לכבוד המדובר והתבקשו לסוב על עקביהם. באותו מקום גם התפללו בין מילוי חובותיהם השונות. וכן, מדי פעם ישבה במקום הסנהדרין ובדקה את ספרי היוחסין שלהם – "לשכת הגזית, שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת ודנה את הכהונה" (מידות ד,ה).

בקיצור, משהו לא הסתדר לבן ארי. לא שימושים כאלו ציפה למצוא באתר ממלכתי חשוב כל כך. הרי מדובר בגוף שעל פי המשנה (סנהדרין א,ה) ממנו יוצאת הוראה לכל ישראל, שמוקנית לו הסמכות להחליט האם לצאת למלחמה, להוסיף על שטחה של ירושלים ושטחו של המקדש, להקים בתי דין נוספים ולהכריז על יישוב בישראל כעיר נידחת לעבודה זרה שכל תושביה חייבים מיתה. ואת כל אלו השמיטה המשנה וביכרה על פניהם תכלית שולית, לבדוק את ייחוס הכהנים? 

כך נראית בזיליקה. בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא



כאב ראש נוסף עבורו יצרה בחינה פשוטה של השטח. מתברר שלשכת הגזית היא רק אחת משלוש לשכות ששכנו בדרום העזרה, על מידת שטח מצומצמת ביותר. אורך העזרה כולה הוא כ-187 אמות – מעט יותר מתשעים מטרים (פחות מרחבת הכותל של ימינו) והצלע הדרומית שלה אמורה להכיל עוד שתי לשכות אחרות (לשכת הכהן הגדול ולשכת הגוּלה) וארבעה שערים. זה לא מותיר הרבה מקום למבנה בסגנון משכן הכנסת או היכל בג"ץ – והסנהדרין הרי מילאה את כל הפונקציות של שני אלו ויותר מכך.

"לשכת הגזית כמין בסיליקי גדולה היתה" (בבלי יומא כה,א). בסיליקי-בזיליקה היא מבנה מלבני שהיה נפוץ באדריכלות הרומית, המחולק לשלושה חלקי אורך המופרדים זה מזה בעזרת שורות עמודים. בתרבות הרומית שימשה הבזיליקה כמבנה ציבורי: בית-משפט, בניין משרדים או מרכז מסחרי. ואולם מפת המקדש המפורסמת, למשל זו ששירטט בעל הספר 'תפארת ישראל' על סמך תיאורי המשנה, מקציבה ללישכה שטח בגודל של חדר לא גדול, כשמונה מטרים על חמישה עשר פחות או יותר. 71 זקני בית הדין לא יכלו לשבת כאן בחצי גורן עגולה, ובוודאי לא כל העדים, התלמידים, סופרי בית הדין, הסדרנים והסקרנים שמסתמא הכיל מבנה ממלכתי חשוב כל כך.

וחוץ מזה, חדר כזה איננו עונה לתיאור 'בסיליקי גדולה'. במקרה עוד נותרו בעולם כמה בזיליקות כאלו מהתקופה הרומית, ולאורן אין כל מקום לפיקפוק בשאלה. גם ממקורות חז"ל ברור שלישכת הגזית שבמקדש היתה מקום צר וצפוף. כך, על פי התוספתא הכהנים היו עומדים כאן בעת ההגרלה כ'כולייס', כלומר כחילזון, עיגול בתוך עיגול מרוב צפיפות.

הסטיו המלכותי נמתח ממעל.
המדרגות היורדות אל שער חולדה המערבי
(כיום אל אקצה הקדומה)

כותרת הרודיאנית בהר הבית.
שריד לסטיו המלכותי

היו אף מי שהדבר הביא אותם לכפור לגמרי בקיומה של הסנהדרין או לפחות בישיבתה בהר הבית. חוקר תולדות חז"ל יהודה לייב קצנלסון, למשל, כתב בסוף המאה ה-19 או בראשית המאה ה-20: "חושב אני כי הסנהדרין הדנה דיני נפשות לא היתה יכולה להיות על הר הבית" (והסיק שהיא מוקמה מחוץ לו). ההיסטוריון יהושע אפרון הצביע גם על העובדה שבספרות חז"ל כולה אין סיפור מעשה או בדל סיפור הרומז על נוכחותה הממשית של הסנהדרין במקדש, ורומז למסקנה חמורה אפילו יותר: "במשך כל הדורות ההם, מימי הזוגות ועד סוף הבית השני לא נפקדה אף פעם אחת פעולתה המוחשית של הסנהדרין הגדולה.... לא נודע שום תפקיד לסנהדרין הגדולה ולא נשזר אף צל דמותה בוויכוחים ובמשפטים למיניהם. נובעת ממנה מסקנה מוצקת: בתודעה... לא נצטיירה הסנהדרין הגדולה בלשכת הגזית על דמותה המושלמת ועל כל זרועותיה כהוויה מציאותית מימי הבית השני".

לא בדיוק. בן ארי איתר משנה במסכת פאה (ב,ו) המספרת על רבי שמעון איש המצפה ורבן גמליאל ש'עלו ללישכת הגזית' בכדי לשאול שאלה הלכתית בדיני שדות. ואולם המשנה הזו דווקא מחזקת את הרושם של אפרון. ככלות הכל, רבי שמעון איש המצפה ורבן גמליאל המדובר חיו בכלל אחרי החורבן...

"יותר מכל הנמצא תחת השמש"

והמסקנה הבלתי נמנעת של בן ארי: חכמים לא ישבו בימי הבית השני ב"לישכת הגזית". הם אמנם היו צריכים לשבת בה, אבל בפועל לא כך נעשה. ברוח העימותים הפנים-יהודיים הבלתי פוסקים של הימים הרעים ההם לא הניחו ככל הנראה כהני המקדש הצדוקים לחכמים לשבת בלישכה המיועדת עבורם, והפקיעו אותה לצרכיהם שלהם. צרכים של מה בכך. כשהמשנה דיברה על הסנהדרין הגדולה "היושבת בלישכת הגזית ודנה את הכהונה" היא התכוונה שכך ראוי להיות, אבל בפועל זקני הכהנים העדיפו להסתדר לבד, בינם לבין עצמם. עילאיים ומתנשאים. 

כשמונה מטרים על 15 זה לא 'בסיליקי גדולה'
 תרשים המקדש ולשכת הגזית (מסומנת בכחול)



ו'לישכת הגזית'? להערכת בן ארי היא הפכה לכינוי ערטילאי שהודבק לכל אתר שבו התמקם בית הדין הגדול, בלי כל קשר לאתרה המקורי בעזרה. השם 'לישכת הגזית' נעשה לשם מושאל, והכוונה למושב הסנהדרין יהיה היכן שיהא, ביבנה, באושא או בשפרעם. על כל פנים, הרחק מלישכת הגזית האמיתית.

ובכן, אם לא בלישכת הגזית המקורית, היכן בהר התמקמה הסנהדרין? בן ארי נזכר בתיאור לישכת הגזית כבזיליקה גדולה כשנתקל בתיאור המבנה המשמעותי באמת שבנה הורדוס בהר הבית – הסטיו המלכותי, בניין עמודים בלשון ימינו, מבנה שעליו התבטא יוסף בן מתתיהו בסופרלטיבים: "ואשר לצד הרביעי של חומת בית המקדש שפנה דרומה... הסטיו המשולש של המלך... זה היה המפעל שראוי לספר עליו יותר מאשר על כל מה שנמצא תחת השמש" (קדמוניות היהודים טו, יא).

וזה אכן היה מבנה אדיר, הראוי ללא ספק לתואר 'בזיליקה גדולה'. הסטיו המלכותי של הורדוס נמתח לאורך 185 מטרים ולרוחב 38 מטר. בשיאו התנשא המבנה לגובה שלושים מטרים מעל רצפת הר הבית. רוב עולי הרגלים נכנסו במעלות התת-קרקעיות שתחתיו אל הר הבית, שזכו לכינוי שערי חולדה. כאן, אם כן, ישבה הסנהדרין לדעת בן ארי לאחר שרגליה הודרו מהמקדש עצמו בהוראת הכהנים הצדוקים.

בן ארי מוצא לכך גם רמז במקורות חז"ל. למשל: "מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו יושבין על גב מעלות בהר הבית" (סנהדרין ב,ו). להערכתו מאוד ייתכן שהכוונה כאן היא בעצם למושב הסנהדרין בלישכת הגזית הגוֹלה, במרומי הסטיו המלכותי המתנשא מעל מעלות חולדה, המתאים בהחלט לתיאור 'היו יושבים על גב מעלות'.

הוא שואב חיזוק לשיטתו גם משבר של שלט קדום מן המאה הראשונה לספירה, שהתגלה בחפירות העופל, למרגלות הר הבית מדרום, ופוענח בידי הארכיאולוגית אילת מזר כנושא את הכתובת 'בית הזקנים'. מזר שיערה שהשלט ניצב בימי הבית השני בפתח הסנהדרין שבו ישבו ה'זקנים' – חכמי ישראל. אולי, משער מיכאל בן ארי, התגלגל השלט הזה ממרומי הסטיו המלכותי שממעל לעופל, נשבר ונקבר כך במשך אלפיים שנה, נושא בתמצית את השבר הפנים-יהודי הזה, חרפת גירוש בית הדין הגדול ממקומו.