יום שישי, 5 באפריל 2013

הניתן להקריב היום בבמות?

מאת: הרב איתי אליצור – אב בית הדין של תנועות המקדש

 כוהנים בעבודתם על גבי המזבח  באדיבות מכון המקדש
המשנה בזבחים פרק יד מזכירה את ההלכות הנוהגות בכל תקופה היסטורית של השכנת המשכן: התקופה שבה היה המשכן במדבר, התקופה שבה היה בגלגל אחרי הכניסה לארץ, תקופת שילה והתקופה שאחרי חורבנה. המשנה אומרת שכאשר היה המשכן בגלגל היו הבמות מותרות, כלומר: אפשר היה להקריב קרבנות לא רק במשכן אלא בכל מקום. גם אחרי חורבן שילה, בטרם נבנתה ירושלים, אפשר היה להקריב בבמות. אבל משנבנתה ירושלים, אומרת המשנה: "באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר". כלומר: בין בזמן שהיה מקדש בירושלים ובין אחרי שחרב, אין כל היתר להקריב קרבנות בבמה.

וכך פוסק גם הרמב"ם (ביה"ב א ג): "כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' ולהקריב בהן קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר 'ויאמר דויד זה הוא בית ה' הא-לוהים וזה מזבח לעולה לישראל'. ואומר: 'זאת מנוחתי עדי עד'".
כך, למעשה, פסקו כל החכמים בכל הדורות. אף אחד מהם לא הקריב קרבנות, החל מהיום שבו מנע טיטוס את האפשרות להקריב קרבנות במקום הנבחר. בכל דור הסבירו כל חכמי ישראל שרק כאשר יתאפשר לנו להקריב בירושלים – נשוב ונקריב קרבנות. מי שמקריב קרבנות בכל מקום אחר, עובר על הכתוב בתורה: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עוֹלוֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה:  כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עוֹלוֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ".
כאמור, היתה תקופה קצרה שבה היו הבמות מותרות. אבל אפילו בתקופה זו היה ההיתר מוגבל, כפי שכותב הרמב"ם (קרבן פסח א ג): "אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה כשאר הקדשים. אף בשעת היתר הבמות לא היו מקריבין את הפסח בבמת יחיד, וכל המקריב את הפסח בבמת יחיד לוקה, שנאמר 'לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך'. מפי השמועה למדו שזו אזהרה לשוחט בבמת יחיד אפילו בשעת היתר הבמות". גם קרבנות ציבור, כגון תמידים ומוספים, אינם קרבים בבמת יחיד.
וכאמור, משנבנתה ירושלים אין להקריב שום קרבן מחוץ למקום המקדש. כך נאמר במשנה, כך פוסק הרמב"ם ואיש מחכמי ישראל לא חלק מעולם על הלכה זו. למעשה, זוהי הסיבה היחידה שבגללה לא הקרבנו קרבנות באלפיים השנה האחרונות.

2 תגובות:

  1. למה לא הבאתם את כל המאמר?
    בדין הקמת במה במעלה אדומים והקרבת

    קרבן פסח כאן





    א. אתא לידי הספר החשוב 'תורת הבמה' מהרב בנימין י. פוס , מיקירי קרתא דירושלים ואמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסניו שמאחר שאנו אנוסים גמורים על ידי הממשלה ירום הודה ומפני חטאינו, אין אנו יכולים לעלות ולראות בהר הבית ירושלים ולהקריב בה קרבן התמיד וקרבן פסח מפני עלילות המלכות וגזרותיה .

    ומאחר וכבר נכתבה מילתא בספר זה , רב באיכות וגדול בכמות , אמרתי אומר בה מילין הראויין ובסברא ישרה אולי חובה עלינו גם השתא ,פה בעיר הקודש מעלה אדומים תובב"א ,סמוך ונראה לירושלים המקדשית ובתחום היחזקאלי שלה , לבנות בה במה קטנה ולהקריב בה כראוי קרבן הפסח .



    גם משנת רבי יהודה נשיאה ותלמוד דידן במסכת זבחים , הנלמדת במפעל הדף היומי בימים הקרובים הבאים עלינו לטובה ,לא משכו ידיהן מדיון בסוגיא,למרות שלכאורה אין לאחר קדושת ירושלים דבר ומשנבחר "המקום אשר יבחר " , אשר מוזכר (ואיננו מוזכר ) 22 פעמים בתורתנו הקדושה, אין כלל אפשרות לאחר בחירת דוד[1] המלך וירושלים[2] להקים במה ולזבוח שלא במקדש ירושלים .

    ומהאזכור הנרחב במשנה ובתלמוד דידן של הלכות במה , שנים רבות לאחר הפסקת פעילותן בימי הבית הראשון , נמצא הרמז הראשון לרלוונטיות האפשרית של הקמת במה קטנה כאן בעירנו המעטירה מעלה אדומים,כאן המקום היחיד בארץ ובעולם בו מתקיימת דעתו של התנא הגדול רבי עקיבא – "שכינה במערב !".

    ואכן לא משך ידו הרב בנימין פוס מפירוש נרחב בסוגיא חשובה זו וספרו זה רב הכמות וגדול באיכות על הלכות במה מאפשר לנו לימוד מסודר על כל צדדי הסוגיא והשלכותיה ההלכתיות לימינו אלו ממש.



    ב. וידעתי המשנה ( מנחות ק"ט ) " הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו, יקריבנה במקדש , ואם הקריבה בבית חוניו – יצא ". והביא זאת הנשר הגדול להלכה ( בהלכות ביאת מקדש פ"ט הי"ד ):" מי שעבר ועשה בית[3] מחוץ למקדש להקריב בו קרבנו לשם – אינו כבית עבודה זרה ", ושנה זאת בהלכות מעשה הקרבנות ( י"ד ה"ז ):"כבר ביארנו שהעושה בית מחוץ למקדש להקריב בו קרבנות אינו כבית עבודה זרה והאומר הרי עלי עולה שאקריבנה בבית זה , יקריבנה במקדש , ואם הקריבה באותו בית – יצא " כל זאת למרות שידוע איסור הקמת במות וההלכה כי משהוקם בית עולמים נאסרו הבמות ( משנה מגילה ומשנה זבחים ).גם דברי הנביא בספרי הנביאים הראשונים על בניית הבמות ,בזמן בית ראשון "רק הבמות לא סרו "- מורה כי היה ויכוח הילכתי ארוך בנושא למרות הקמת המקדש בירושלים . על פי הידוע היו אלה במות[4] לזביחה לה' אלוקינו מלך אל חי העולמים ולא במות לעבודה זרה .

    השבמחק
  2. דעה זאת על אפשרות הקמת במה מחוץ לירושלים המקדשית ,עת נעדר הארון מצינו בירושלמי (מגילה פ"א הי"ב )על המשנה "...קדושת ירושלים אין אחריה היתר ":



    "רבי יסא בשם רבי יוחנן : זה סימן כל זמן שהארון בפנים- במות אסורות ,

    יצא – הבמות מותרות [5]".

    ודעה זאת הולמת את מסקנת סוגית הבבלי בדעת רבי יצחק על ההקרבה שהותרה בבית חוניו – גם אם נסבור כי 'קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא '–" מר (רבי יצחק )- מה דשמיע ליה קאמר ".

    ועל זה קשה מה שהקשה בריש ספר 'תורת הבמה' איך הקריבו בבית שני שלא היה שם ארון[6] וחילק בסברא כי איסור במה הנובע מקדושת ירושלים תלוי בקדושת המקום ש'קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא 'בעוד קדושת משכן המדבר ואולי גם קדושת שילה הינה קדושת מחיצות בלבד וחורבן מקומות אלו מסיר את איסור ההקרבה בבמה מחוץ למקומות קודש אלו . אולם חילוק זה אין לו כל רמז בלשון הירושלמי שתלה את איסור הבמות בהימצאות ארון בלבד והעיקר חסר מן הספר ודברי רבי יסא בשם רבי יוחנן בירושלמי מוסבות על דברי המשנה שבפירוש מדברת על ירושלים .



    ג. ולולא חילוק זה אין לנו אלא הסברו הארוך והמפורט של הרב שלמה גורן זיע"א , ראש למדברים ולמחדשי העלייה להר הבית בירושלים בספרו 'הר הבית' כי על אף שלא היה ארון בבית שני ( ואף לא עשו ארון חדש ?!), עצם הבאת ארון והעמדתו על אבן השתייה בגורן ארוונה היבוסי עם יסוד מבנה הבית הראשון , היא המייסדת את קדושת המקום הנצחית . לכן לדעתו , משניטל הארון- קדושה זו נשתיירת ומתייצבת באבן השתייה . זאת לדעתו היא משמעות דברי הרמב"ם ביד החזקה שכתב "(משניטל הארון )– אבן הייתה בקודשי הקדשים"[7] ע"ש , שהרי לא היסתוריה גרידא בא ללמדנו הנשר הגדול . .

    וראה שם עוד הסברו המופלא ( עמודים 55-56 )כי זאת משמעות הפסוק בירמיהו (ג,ט"ז )" והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאום ה' לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ...". זאת גם המשמעות מה שנכתב בספר שלטי הגיבורים :"... שעשה ( שלמה ) מערה תחת הארץ ההולכת מתחת דיר העצים עד תחת אבן השתייה והקדושה הייתה ... ".

    ומכל מקום רב יסא בשם רבי יוחנן בירושלמי אינו סובר את הסברו של הרב גורן .

    וידוע כי חולק הראב"ד ועוד ראשונים אחרים[8] כמו הריטב"א[9], רש"י [10], רב סעדיה גאון [11], הרמב"ן[12] , הרשב"א והמאירי שסוברים, בניגוד לרמב"ם [13],כי קדושת המקדש וירושלים לא קדשה לעתיד לבוא . אולם לא כתבו בפירוש כי לאחר החורבן הותרו הבמות וצ"ע .

    והתנא רבי שמעון חולק על הירושלמי ואומר :" זו וזו ירושלים- מנוחה =מנוחת ארון .נחלה= נחלת עולמים ", אולם מנוחת הארון בשילה לא גרמה לאיסור במות כלל ולא כסברא הנ"ל.





    ד. וגם לדעת רבי שמעון בר יוחאי , ובניגוד לירושלמי, גם בזמן משכן שילה,שהארון בתוכו , לא נאסרו הבמות ורק משהגיעו לירושלים נאסרו הבמות , ופרוש 'כי לא באתם אל המנוחה ואל הנחלה' – זו וזו ירושלים ". ולא נתברר דעתו כאן האם נאסרו הבמות עם חורבן מקדש ירושלים . ומשהגיעו לירושלים כתב המאירי [14]:"באו לירושלים ונבנה בית עולמים והוקבע הכול על מכונו וארון אצל מזבח נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר ". ולא נתברר טעמו ומקורו מספיק שמאחר שירושלים או גלגל או שילה או שכם[15] או נוב או גבעון, כל מקומות אלה עונים על הקריטריונים של " המקום אשר יבחר "- שלא צוין ,לא אותר בשמו ולא הוגדר בתורה שבכתב בפירוש .




    השבמחק