יום שישי, 25 בינואר 2013

המקדש – לא היכן שחשבתם/טוביה שגיב

 בשבוע שעבר הוא שחט כאן את ההנחה העממית שמה שקרוי בפינו 'הר הבית' אכן עונה לשם זה, וטען שלא מיניה ולא מקצתיה. שהכותל המערבי, כשאר כותלי המתחם, נבנה בכלל בידי אדריאנוס בכדי לשמש מקדש אלילי * הפעם הוא מביא את ההשלכה האחרונה והמהותית של התיאוריה שלו, וטוען שגם את הפרות הקדושות הנשחטות יש להקריב במקום אחר מכפי שסבורים רוב החוקרים והרבנים. מנגד מובאים כאן דברי הרב עזריה אריאל מהמכון התורני בית הבחירה שדוחה את הטענות, גם את אלו מהשבוע שעבר, מכל וכל * הקרב על הבית



הקביעה המקובלת על חוקרים ואנשי מסורה לפיה בית המקדש היהודי ניצב בכיפת הסלע, מעוררת תמיהות: על פי המקורות, אמת מים סיפקה מים למקדש ומקורה בעין עיטם, ובה השתמשו לשטיפת עזרת הכהנים ולטבילת הכהן הגדול ביום כיפור. שרידי האמה נמצאו למרגלות הרובע היהודי, בקירבת רחבת הכותל. והנה, מתברר שמפלס האמה נמוך ממפלס כיפת הסלע, מקום המקדש על פי המסורת המקובלת. אם כך, המים לא יכלו להגיע לעזרה ולמקווה הכהן הגדול בהעדר משאבות. ניתן להסיק שבית המקדש לא ניצב בכיפת הסלע אלא במקום אחר הנמוך ממנה. נסיונותיהם של מספר חוקרים למצוא מכשירים קדומים שיאפשרו את העלאת המים איננה עומדת במבחן המקורות – התוספתא קובעת במפורש ששטיפת העזרה התבצעה על-ידי הסטת מי האמה בגרביטציה. כלומר מפלס העזרה חייב להיות נמוך ממפלס האמה.
וזה עוד לא הכל. על פי תיאורי יוסף בן מתתיהו, אגריפס השני התגורר באזור הרובע היהודי של ימינו, והוא  נהג לצפות מטרקלין ביתו אל עזרת הכהנים, המקום בו נשחטו הקרבנות. אם נניח שבית המקדש עמד בכיפת הסלע, בכדי שאגריפס יוכל לראות את מעשה הקרבת הקורבנות מפלס ביתו צריך היה להיות גבוה בכ-45 מטרים מעל מפלס הקרקע הנוכחי ברובע היהודי, דבר שאיננו סביר בתקופה שבה אין מעליות. כלומר, כדי לראות את הקרבת הקורבנות יש להנמיך את מפלס המקדש והעזרה. שוב ניתן להסיק שבית המקדש לא עמד במקום כיפת הסלע, אלא במקום נמוך יותר.
ועוד ראיה: בפינה הצפון מערבית של מתחם 'חארם א-שריף' נמצא בית ספר אל עומריה, המזוהה בדרך כלל כמקום מצודת אנטוניה ששכנה על שן סלע מצפון למקדש. על פי ממצאי החוקרים במאה ה-19 נמצאו שרידי חפיר מדרום  לבית ספר אל עומריה, ואולם על פי יוסף בן מתתיהו אכן היה חפיר בסמוך למצודת אנטוניה, אולם הוא שכן מצפון לאנטוניה ודווקא לא בדרומה. הוא נועד להגן על המקדש ועל המצודה מפני אויבים הבאים מבחוץ. אם נניח שהחפיר שנמצא במאה ה-19 הוא אכן החפיר שמתאר יוסף בן מתתיהו, הרי שמצודת אנטוניה היתה ממוקמת מדרום לחפיר. ייתכן ששן הסלע שעליו שכנה מצודת אנטוניה הוא אזור כיפת הסלע, ומכאן ניתן להסיק שבית המקדש היהודי ניצב מדרום לכיפת הסלע, במקום נמוך יותר מהמפלס הקיים היום, וליתר דיוק: בין כיפת הסלע ומסגד אל אקצה, באזור המכונה כיום 'אל-כס'.
ועוד ראיה: הירונימוס, מתרגם התנ"ך ללטינית, כותב במאה החמישית שפסלו של אדריאנוס כשהוא רוכב על סוסו, נמצא בדיוק על מקום קודש הקודשים. עיון בדוגמאות של מקדשים ברחבי האימפריה הרומית, מראה שמקובל להעמיד את פסלו של הקיסר  ברחבה מול חזית המקדש. אם אכן מסגד אל אקצה ניצב על מקום המקדש של יופיטר (כפי שפורט בשבוע שעבר), הרי המקום הנכון להצבת הפסל הוא באזור הרחבה הפתוחה, כלומר שוב, באזור אל-כס.
נמצא שעדותו של הירונימוס, מבטו של אגריפס, מפלס אמת המים וראיות נוספות שקצרה כאן היריעה מלהרחיב בהן – מאששים את ההשערה שאכן קודש הקודשים ניצב מדרום לכיפת הסלע.
הרחבה לטענות ניתן למצוא באתר בית המקדש איכה באינטרנט, באתר templemount.org וכן בכתב העת "תחומין" בכרכים יד, כב, כה ו-כח. הממצאים אודות המטבעות פורסמו בכרך הכנס ה-13 של "מגלים".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה