בישעיהו נ"ו פסוק ז' נאמר: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". במילים החזקות הללו מסתיימת גם תפילת המוסף של הימים הנוראים. מילים שמבטאות חזון, תקווה ושאיפה לעתיד.
בית המקדש מסמל עבורי מבחינות רבות את החיבור של עם ישראל לעברו ואל עתידו. עצם קיומו, גם אם היום רק ברמה הרוחנית, מזכיר לכל החלשים והמחלישים מבחוץ ובעיקר מתוכנו את נצחיות ירושלים – בירת העם היהודי. שרידיו של בית המקדש מזכירים לנו שאין הווה ואין עתיד בלי עבר ובלי מורשת. שרידי המקדש הם גם עדות חשובה לחיבור ולקשר שקיים בין העם היהודי לבירתו ירושלים ולארץ ישראל, והינם בבחינת הוכחת אמת של זכותנו על ארץ ישראל, על נצחיותה של ירושלים כבירתנו. שרידים אלה ניצבים היום בירושלים בפני כל אלה מבית ומבחוץ שמנסים לערער זכות זו.
בית המקדש הוא גם בית שמאחד את עם ישראל, והשאיפה היא תמיד שיאחד גם את כל העמים, כי הרי "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". גם לאחר חורבנו הפיזי של המקדש, הוא המשיך לתפוס מקום משמעותי מאוד בחיי העם היהודי: ראשית, השאיפה והכמיהה התמידית שקיימת בלב העם היהודי למקום הזה ליכדה ואיחדה אותו לאורך כל שנות הגלות. זה נשמר גם לאחר השיבה מהגלות לציון. אחד הביטויים לכך הוא העובדה ששלוש פעמים ביום פונים יהודים באשר הם בזמן התפילה מזרחה, אל עבר מקום המקדש, לעומת המוסלמים שמתפללים בהר הבית, גבם אל מקום המקדש ופניהם למכה.
למרות חורבנו הפיזי, בית המקדש עדיין קיים ופועם בלב העם היהודי. זהו בית של ערכים, של מוסר, של אמת, של אהבת אדם וקידוש השם. לטעמי, במובן הזה מתקיימת גם נצחיות בית המקדש. גם חורבן המקדש הוא מאורע מכונן בתולדות העם היהודי, שחקוק היטב ומושרש בתודעה שלנו, ובזיכרון הקולקטיבי שלו כעם וכאומה. מדובר בטראומה גדולה מאוד, שבר גדול כעם ואומה שעד היום מהווה מעין מראה, שבאמצעותה אנו בוחנים את דרכינו ואורחותינו. שנאת החינם, שנאת האחים והשחיתות הממסדית שאפיינו את פרק הזמן שקדם והוביל לחורבן, כל אלה עומדים תמיד לנגד עינינו כתמרורי אזהרה מאירי עיניים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה