הכי קרוב שאפשר

יום הכיפורים, נקודת המשטרה במתחם המחכמה – הר הבית. כ-70 יהודים נדחקים בחלקו הקדמי של המבנה המשטרתי, החודר אל רחבת ההר. בין הסורגים הצפופים והכפולים אפשר להבחין איכשהו בזהב כיפת הסלע, עצומה וקרובה מתמיד. רק למשך יומיים בשנה מתירה המשטרה תפילה במקום הזה, בתשעה באב וביום הכיפורים.

במקורו נוצר המניין כאן כמעין פרס ניחומים לרב גורן זצ"ל. לאחר שממשלת ישראל העיפה אותו ואת משרדי הרבנות הצבאית מרחבת ההר עוד בשלהי תשכ"ז, ומנעה ממנו קיום תפילות בהר, היא הותירה לו את המקדש-מעט הזה בשני המועדים הללו.

על הפרוכת במקום נכתב "מי יעלה בהר ה'". אשתו של הרב וילדיו הקדישו אותה לזכרו. בינתיים גם הרבנית, צפיה גורן, הלכה לעולמה, ונטמנה לצד בעלה בהר הזיתים. את חדר התפילה ממלאים כיום בעיקר ילדיו ובני משפחתו של הרב, תלמידיו לשעבר בישיבת ה'אידרא' הסמוכה וגם פעילי מקדש מתוסכלים שזו עבורם הזדמנות דו-שנתית יחידה להתפלל על ההר ללא סכנת מעצר. יש מי שטורח להגיע לכאן בשל כך שנה-שנה ממרחקים.

לכאן נכנסים רק לאחר טבילה מחמירה. נוסח התפילה במקום שונה מבכל מניין אחר בעולם. את הנוהג המדוייק בבית הכנסת הזה קבע הרב גורן, שניהל ביד רמה את המניין טרם לכתו לעולמו. ברכות חזרת הש"ץ נחתמות על-פי נוסח התפילה במקדש. לא רק 'ברוך אתה ה'' הרגיל, כי אם 'ברוך אתה ה' א-לוהי ישראל מן העולם ועד העולם'. ואחר כך לא עונים 'אמן', כי אם 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.

הוסיפו לכך גם את ברכת הכהנים הנאמרת ביחידה אחת (ולא בשלוש יחידות כבשאר העולם), שגם לאחריהן אין עונים 'אמן', אלא כאמור – 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. שונה מהרגיל גם מעשה ההשתחוויה, שנעשית כאן ללא כל חציצה בין המשתחווה לבין הקרקע. בשאר העולם זה נחשב לאיסור תורה חמור, אך בהר הבית זו מצווה.

ובכל זאת, במחילה, קשה קצת להבין איך מתירים לעצמם כיום יהודים להשתחוות במקום ללא כל חציצה. מילא הרב גורן, שהורה כך בימי בראשית שאחר מלחמת ששת הימים, כשמחקר ההר ההלכתי כולו עוד היה בחיתוליו. ואולם כיום, כשברור כמעט לכל פוקדי המקום שהמחכמה ניצבת על גבי ההרחבה ההרודיאנית של ההר, ולא בתוך תחומי הר הבית המקודשים, נראה מוגזם משהו להקל כך באיסורי תורה. מי שבכל זאת מעוניין להמשיך ליפול על פניו בדרך שעשו זאת יהודים בימי המקדש, עדיף שיעשה זאת במקום שמצוי בוודאות בתחומי ההר המקודשים. מי שינהג כך כיום יסתכן אמנם במעצר, אך מבחינה הלכתית הוא מכוסה. כן, זה מעט אבסורדי: מה שבעיני ההלכה היהודית הוא מצווה, מבחינת המדינה היהודית הוא עבירה.