מאמר בנוגע לטבילת רווקות להר הבית

טבילת רוָקות להר-הבית

אנסה לסקור בעבודה זו את הדיון הנוכחי אודות האיסור/ ההיתר לרוָקות לטבול במקוה על-מנת שיוכלו הן להיטהר מטומאה היוצאת מגופן ולעלות להר הבית כהלכה. בראשית-דבריי אעסוק במקורות הראשוניים לדיון ואח"כ אביא מקצת דבריהם של הפוסקים דהיום.

בימים מקדם, הטבילה לנשים נבעה משתי סיבות;

א. ההטהרות לבעליהן למען יוכלו לחיות כאיש ואשה באופן מלא.

ב. אכילת טהרות בטהרה.

מסכת נדה רוויה כולה במשותף ובמבדיל שבין שתי מטרות אלו, וכמה חילוקי דינים נמצאו בין השנים, שכמובן לא נפרטן במסגרת זו.

כיון שהטבילה היתה רלוונטית גם לאשה פנויה ואף לזכרים, היו טובלים כולם במקווה מיד כשנטהרו מטומאה היוצאת מגופן [או זמן מסוים אח"כ, ואכמ"ל].

ונביא מקור אחד לדוגמא;

'מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו, ואמר: זכורני כשאני תינוק ומורכב על כתיפו של אבא, והוציאוני מבית הספר, והפשיטוני את כותנתי והטבילוני לאכול בתרומה לערב, ור' חייא מסיים בה: וחבירי בדילין ממני, והיו קורין אותי יוחנן אוכל חלות'

[כתובות כו.]

אולם עם הזמן, פסקה לה אכילת הטהרות בישראל, ולא נותר יעד לטבילה כי אם להתיר אשה לבעלה. מפאת סיבה זו בוטל הצורך לרווקות לטבול, שהרי מה תתן להם טהרתן מבחינה ישומית? לא זו בלבד אלא שאף טבילה זו יכולה לעורר בעיה משמעותית, שכן טבילה של רווקה יכולה להתפרש כהתכוננות לבעילת זנות ח"ו, תוך שאיפה 'להנמיך' את רמת האיסור מ'כרת' [של איסור נדה] ל'לאו' [מדאורייתא בשל איסור קדשה, או לאו מדרב' לדעת רמב"ן ורשב"א].

ריב"ש [שו"ת, סי' תכ"ה] עונה על השאלה מדוע לא תקנו טבילה לרווקות, כך שחומרת האיסור של הבא עליה 'תונמך';

'ומה שנפלאת: איך לא תקנו טבילה לפנויה, כדי שלא יכשלו בה רבים? ואין כאן מקום תמה! שהרי כיון שהפנויה אסורה, כמש"כ. אדרבה! אם היתה טובלת, היה בה מכשול: שהיו מקילין באסורה; כיון שאין אסורה, אלא מדרבנן...

ונראה שנהגו בטבילה זו, בדורות הראשונים: משום טהרות. כמו שהיו מטבילין את הקטנות...

ועוד, דאפשר דס"ל טבילה בזמנה, מצוה. ואעפ"כ כתב הרמב"ן ז"ל: שבטלוה בדורות האחרונים, משום דהויא חומרא דאתיא לידי קולא: שיבאו בה לידי מכשול, להקל באסורא דרבנן...'

אולם, אפשר ומקום יחיד נותר לפליטה כמטרה רלוונטית לרווקות לטבול אף היום, מקום זה הינו במנהג הקדום [עוד מימי הגאונים] לטבול מטומאה לכבוד יום-הדין. הנוהג המקורי אינו נותר לגברים בלבד אלא אף לנשים, וכדברי המגן אברהם [סי' תר"ו ס"ק ח, ומ"ב שם ס"ק יז];

'וי"א שהטעם דטבילה משום תשובה דהא אפילו נערים ובתולות שהן בני מצות טובלות'.

על בסיס מקור זה, נפתח אולי גם פתח רחב לדיוננו אנו אודות טבילת רווקות להר הבית. כיון שרואים מהמקור הנ"ל כי אין התנגדות עקרונית לטבילה שיש בה צורך כמו טבילת יו"כ, מדוע שתהא התנגדות לטבילה כשנוצר צורך חדש – היטהרות להר-הבית?!

הרי כל סיבת-הגזירה הינה כנראה נגד טבילה סתמית שמשמעותה היא הכרחית – זנות, אך כיום – לא ברור כי זה המצב.

ברוח זו כותב הרב ישראל אריאל [במכתב אישי אליי אודות נושא זה];

'ההסתייגות שלהם [של האוסרים] אינה מבוססת על ההלכה הכתובה והמסורה, אלא הדבר נובע מחשש לא מוגדר.

אמנם מוסרים משו"ת הריב"ש שיש 'גזירת קדמונים', שבתולות לא יטבלו במקוה, אך מי שיקרא את דבריו במקור לא ימצא דבר מפורש בענין זה, שכן, לא מצינו שגזרו חכמים במהלך הדורות גזירה כזו. להיפך, הריב"ש עצמו כותב בתשובה [סי' קכ"ה] ש'אין לנו לגזור גזירות חדשות מעצמנו יותר ממה שגזרו חכמים'.

מעתה, אלה שרוצים לגזור גזירות חדשות מחמת 'סיכונים' אפשריים יכנסו את בית הדין הגדול של הדור ואם יגזרו – יגזרו. צריך לקוות שבית דין כזה, אם יכונס, יזמן גם תלמידי חכמים העוסקים בשאלת העליה להר הבית כדי שיטלו חלק בהחלטה, שאם לא כן סדר הדיון פגום וממילא גם התוצאה.

אף אחד לא מנה אותנו להיות חכמים יותר מן התורה ולגזור גזירות שלא גזרו חכמים'.

בשולי-הדברים אוסיף את עמדתו האפשרית של הצד שכנגד, אותו הצד המעודד עלייה להר הבית ועם זאת סובר כי התרת טבילה לרווקות הינה צעד דרסטי מדי בשלב זה של תודעת-המקדש בחיינו, צעד אשר אינו שוקל את הדברים בצורה כנה ועמוקה תוך שילוב של השקפה מרחיקת-לכת על השלכות.

איסור הטבילה לנשים רווקות, אף אם לא נכתב מעולם בשו"ת כלשהו, ולא נגזר בצורת גזירה ע"י שום בי"ד זה או אחר במהלך הדורות, הינו מנהג משמעותי ביותר. גזירה זו מנעה מממסד-הזנות לקנות לו מקום של 'כבוד' בעולם היהודי, אלא תמיד הוקע הוא אל מחוץ לתחום.

עמדה זו גם נותנת מקום משמעותי להדרגתיות שיש במעבר מחיים ללא תודעת מקדש אל חיים שהמקדש אט-אט ממלא אותם ומקנה להם משמעות. למרות מעבר משמעותי זה, ההדרגתיות והחשיבה המנחה לפני כל צעד וצעד, ובודאי אלו הדרסטיים, צריך להישקל במאזנים זמן רב, ורק אחרי תקופה משמעותית בה הקרקע פוריה למהלך זה, יכול הוא להיעשות בע"ה.

'וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם'