מָקוֹם בַּמָּקוֹם: קורות העצים העתיקות, עוד מימי בית המקדש

על מָקוֹם - בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' || כפות המנעול

בתוך הר הבית, סמוך לשער הרחמים, מונחות קורות עץ מכוסות בברזנט שחור באופן חלקי, וחשופות לגשם ולשמש, והולכות ובלות עם השנים. קורות העץ עתיקות כל כך, כנראה עוד מימי בית המקדש הראשון. 

↓ מאת: פינחס אברמוביץ'/ כפות המנעול

מסגד אל אקצא נבנה בראשית התקופה המוסלמית הקדומה סביב שנת 705, כמה שנים לאחר בניית כיפת הסלע בשנת 691. בניגוד למבנה כיפת הסלע, העומד יציב על סלע האם של ההר, מסגד אל אקצא בנוי על גבי קמרונות ומלויי אדמה שראשיתם מימיו של המלך הורדוס אשר הרחיב את מתחם הר הבית ומהתקופות שלאחריו, כאשר סלע האם נמוך מן המסגד בכמה קומות. כך, בניגוד למבנה הכיפה היציב, מבנה המסגד ניזוק קשות בעת רעידות האדמה שפקדו את ירושלים לאורך השנים. שיפוץ המסגד ובנייתו מחדש לאחר רעידות האדמה נעשו תוך שימוש משני ומשולש בחומרי הבניין שנהרס, ובהם: אבני בניין, עמודים, כותרות וקורות עץ. 

בשנים 1927 ו-1937 שוב נפגע המסגד ברעידות אדמה, ובשנים 1938 1942 שופץ מן היסוד, תחת פיקוח של מנהל מחלקת העתיקות של המנדט הבריטי, רוברט המילטון. בעת השיפוץ הוצאו מתקרת המסגד קורות עץ ארוכות ועתיקות, אשר תמכו את תקרת המסגד מצד לצד, בהן שהגיעו לאורך של כ-13 מ'. בדו"ח של המילטון הוא מציין שהקורות שהוצאו משימוש שימשו עד אז כבר בשימוש משני, ואשר עוד ניכרו עליהם סימני חריצים ובליטות מהשימוש המקורי שלהן כמו גם שרידי כתובות ביוונית. בראשית שנות השישים, תחת השלטון הירדני, הוצאו מן המסגד קורות נוספות בעת שיפוץ כיפת העופרת.

חלק מן הקורות שהוצאו מן המסגד הובאו למוזיאון רוקפלר ומשם נשלחו למכון ויצמן לבדיקת פחמן 14 המתארכת חומר אורגאני. בבדיקה זו תוארכו רוב הקורות למאה השישית לספירה (מעט קודם התקופה האסלאמית בארץ ישראל), ואולם, בין הקורות יש שתוארכו למאות שנים לפני בניית מסגד אל אקצא והן, מסתבר, שימשו במבנה קדום יותר. 

קורה אחת תוארכה למאה ה-1 לפנה"ס, ימי בית המקדש השני ושלטון המלך הורדוס. קורה נוספת תוארכה למאה ה-9 או ה-10 לפנה"ס, לפני כ-2900 שנים, ראשית ימי בית המקדש הראשון!! בין קורות העץ ישנן המעוטרות עיטורים מגולפים בצורות המאפיינות את התקופה הביזנטית, ועיטורי רימונים וגפן המאפיינים את ימי בית שני. 

קורות שאינן מעוטרות הונחו בכמה מקומות בהר, מחוץ למסגד, ולאט לאט נעלמו. יש מהקורות שנמכרו לסוחר גרוטאות מהשומרון בשם מוסא בזיאן, אשר מכר אותן לנגרים. כאשר הובא הדבר לידיעת יהודה עציון וז'אבו ארליך מעפרה, הם קנו כ-150 מן הקורות, בהן עצי ארז לבנוני וברושים. קורות אלו תוארכו אף הן לימי בית שני, ושתיים מתוכן אף לימי בית המקדש הראשון. 

בספרי מלכים ודברי הימים מסופר על עצי ארזים וברושים ששלח חירם מלך צור מן הלבנון אל שלמה לבניין המקדש: 

"וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חוּרָם מֶלֶךְ צֹר... הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי... וְהַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל כִּי גָדוֹל אֱלֹהֵינוּ מִכָּל הָאֱלֹהִים. ...וּשְׁלַח לִי עֲצֵי אֲרָזִים בְּרוֹשִׁים וְאַלְגּוּמִּים מֵהַלְּבָנוֹן כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר עֲבָדֶיךָ יוֹדְעִים לִכְרוֹת עֲצֵי לְבָנוֹן וְהִנֵּה עֲבָדַי עִם עֲבָדֶיךָ. וּלְהָכִין לִי עֵצִים לָרֹב כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל וְהַפְלֵא" (דבה"י ב, ב).

גם ביסוד בית המקדש השני נשלחו לירושלים מן הלבנון עצי ארזים לבניין המקדש השני: 

"וַיִּתְּנוּ כֶסֶף לַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן אֶל יָם יָפוֹא כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עֲלֵיהֶם" (עזרא ג).

לצערנו, קורות עתיקות אלו, אשר ראו את שני בתי מקדשנו ביסודם, הולכות ונשחתות בידי הוואקף. מהן נמכרות לגרוטאות, שהופקדו במוזיאון האסלאם בהר הבית מהן שהוצאו ממנו להפקר בשטח ההר, ובמרוצת השנים רובן "נעלמו", ובידינו אף תיעוד של שריפת קורות על ידי הווקף במזרח שטח הר הבית. הקורות שנשארו בתוך ההר מועברות ממקום למקום. הקורות המוכרות לנו, המונחות במתחם שער הרחמים, הן אוד מוצל מאש, ואף הן חשופות לפגעי השמש והגשם.