יום ראשון, 14 במאי 2017

מָקוֹם בַּמָּקוֹם: הניסיון בימי יוליאנוס קיסר לבניית בית המקדש

על מָקוֹם - בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' || כפות המנעול

הכמיהה לבניין המקדש לא פסקה מעולם  כבר ביציאת מצרים הזכירו בני ישראל את בניין המקדש בשירת הים: "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ"  70 שנה לאחר חורבן בית הראשון שבו בני הגולה לבנותו  לאחר חורבן הבית השני ידוע על כמיהה גדולה ואף על כמה ניסיונות לבנות את הבית מחדש  ביום י"ט לחודש אייר שנת ד' קכ"ג (363 לספירה) בא לקיצו באופן פתאומי אחד מהנסיונות לחידוש המקדש  על כך בפינה השבועית של 'כפות המנעול'

על אבן מאבני הכותל המערבי חרותות מילים המתארות פריחה מחדש אחרי חורבן: 'וראיתם ושש לבכם ועצמותם כדשא', ומקורם בספר ישעיהו (סו, יד): "וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה".
מפלס האבן וצורת הכתב הולמים את התקופה הביזנטית, ועל כן הציע בנימין מזר שהמילים נחרתו על האבן בימים בהם נעשו ההכנות לבניין המקדש בימי יוליאנוס קיסר

↓ מאת: פינחס אברמוביץ'/ כפות המנעול

כותרת עם כתובת בשבח של יוליאנוס קיסר
ביום י"ט לחודש אייר שנת ד' קכ"ג (363 לספירה) בא לקיצו באופן פתאומי אחד מהנסיונות לחידוש המקדש.


מאז חורבן בית המקדש לא פסקה הכמיהה והתקוה לתקומת ירושלים ובניין בית המקדש. כמיהה זו מאפיינת ספרות חז"ל על כל חלקיה, ומעל הכל בסידור התפילה, בתפילות ימי חול וימים טובים. במשך שנות הגלות הארוכות נעשו ניסיונות לבנות שוב את המקדש בהר הבית ולחדש בו את עבודת הקרבנות. עוד בתקופה הסמוכה לחורבן הבית, בימי רבי יהושע בן חנניה, המדרש מספר על תוכנית בניין המקדש מחדש, ועל הכשלת התוכנית בידי הכותים (בראשית רבה, סד). 

הניסיון הרציני ביותר לבניין המקדש ולחידוש הקרבנות היה בימי האמוראים בשנת ד' קכ"ג (363 לספירה), 293 שנים לאחר החורבן. בסתיו של שנת 362 נתן הקיסר יוליאנוס, המכונה 'יוליאנוס הכופר' על שם שכפר בנצרות, רשות ל'ראשי היהודים' לשקם את ירושלים כעיר יהודית, לבנות בה את בית המקדש ולהשיב את העבודה על כנהּ. יוליאנוס הורה לנציב הרומי בארץ להוציא את הוצאות הבנייה מקופת הממלכה. מצוות יוליאנוס קיסר אף נשתמרה באיגרת: 
"יוליאנוס אל קהל היהודים ... זאת שומה עליכם לעשות ... את העיר ירושלים הקדושה, שזה שנים רבות נכספתם לראותה בנויה על תלה, ואושיבנה ואתן בה, יחד עמכם, כבוד לאלוהים הגדול מכל". 
הכרזתו של יוליאנוס עוררה התלהבות עצומה בכל הגולה היהודית. מן המקורות עולה שרבבות יהודים יצאו ממחוזא (בבל) כדי להשתתף בבנין ירושלים והמקדש. אפרים הסורי איש נציבין, בן אותו הדור, מספר ש'את היהודים אחזה התלהבות שגעונית. הם תקעו בשופר וצהלו'. רופינוס מאיטליה מוסר שבקרב היהודים שרתה הרגשה כי הגיעו ימות המשיח: 'לאחדים מהם נדמה כי שבו ימי הנבואה, הם עלבו באנשינו (=בנוצרים) כאילו חזרו ימי מלכותם'.

בחורף של שנת 363 החלו העבודות לבניית המקדש תחת פיקוחו של אליפיוס יליד אנטוכיה, מידידיו הקרובים של הקיסר. תחילת העבודה הייתה סילוק שרידי המקדש החרב. וביום י"ח לחודש אייר (יום ראשון, 18 במאי) הגיעו להנחת היסודות לבניין המקדש. בשלב זה אירע מה שאירע והעבודה נפסקה. מקורות נוצריים מספרים על רעידות אדמה, סערות והתפרצויות אש שפגעו ביסודות המקדש ושרפו יהודים רבים, ויש מספרים על כדורי אש שירדו משמים ושרפו את הבניין. 

וכך כותב שמואל ספראי: "לא מן הנמנע שהתפרצות האש היתה מעשה בני אדם, כלומר של הנוצרים בעיר. חודשים אחדים לפני כן, בסתיו שנת 362, עלה באש מקדש אפולו בדפנה, פרבר של אנטיוכיה. הקיסר ציווה לשוב ולפתוח את המקדש המפואר, אך אש אחזה בבניין והעלתה אותו באש. הקיסר האשים בגלוי את הנוצרים. בישוף ירושלים 'ניבא' ימים אחדים לפני האסון כי בניין המקדש לא יעלה בידי היהודים. ... מסופר גם על התפרצות אש בבית הכנסת שאליו נסו היהודים המבוהלים. לא מן הנמנע כי בכל המקרים הציתו נוצרים את האש". 

מכל מקום, זמן קצר לאחר מכן, נפל יוליאנוס קיסר במלחמה עם הפרסים, ועם מותו נכזבו התקוות לבניית בית המקדש בירושלים.

[מעובד מתוך: ש. ספראי, 'היהודים מימי קונסטנטינוס ועד הכיבוש המוסלמי', בתוך 'ספר ירושלים' יד בן צבי].

יוליאנוס קיסר

2 comments:

  1. כדאי להוסיף שבזמן יוליאנוס בחרו את התאריך יח באייר לא במקרה. גם את בית המקדש הראשון וגם השני התחילו לבנות בחודש אייר

    השבמחק
  2. יפה מאד, כדאי גם לסיים אם איזה שהוא משפט על עתידו של המקדש ורצונינו לבנותה שוב...

    השבמחק