יום ראשון, 27 במרץ 2016

פרשת צו - חובת ההשתדלות

פרשת המקדש || פרשת צו | מכון המקדש

אחת המצוות המיוחדות בפרשה, היא הבערת האש על גבי המזבח, שכן נאמר: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו,ו). על גבי מזבח העולה היו שלש מערכות של עצים: מערכה אחת היתה לצורך הקרבת הקרבנות, מערכה שניה לצורך הגחלים של הקטורת ומערכה שלישית היא מערכה של עצים שהאש תמיד דולקת בה. ציווי התורה הוא, שיש מצות עשה להבעיר אש על גבי המזבח ועל גבי מערכות אלו, ומצד שני מצות לא תעשה, שלא לכבות אפילו גחלת אחת מעל גבי מזבח החיצון (ספר המצוות לרמב"ם עשה כט, ל"ת פא). 

↓ מאת: הרב אבי כהנא/ מכון המקדש

הציווי להבעיר אש על המזבח הוא קצת תמוה, והרי כדי להקריב את הקרבן חייבים אש על גבי המזבח, וממילא כשהתורה ציותה להקריב קרבן, הציווי כולל בתוכו שיהיה אש על גבי המזבח! ומדוע ייחדה התורה מצוה בפני עצמה להדליק אש על גבי המזבח? ניתן לומר שהציווי להבעיר אש כמצוה, היה בשביל המערכות האחרות כמו אש התמיד, שכל הזמן תדלק שם האש (חינוך מצוה קלב). 

חז"ל אומרים, שבזמן המקדש, היתה אש יורדת מן השמים ואוכלת את הקרבנות. בזמן בית ראשון האש היתה עם עוצמה גדולה כאריה, ובבית שני היתה האש רבוצה ככלב (יומא כא,ב). לפי זה הצורך בהבערת האש על גבי המזבח נראה מיותר לגמרי. מדוע איפוא ציותה התורה להבעיר אש על גבי המזבח?

חז"ל התייחסו לשאלה זו ואמרו: "אף על פי שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט" (יומא כא,ב). במשפט אחד למדונו חז"ל, שגם כשהקב"ה עושה עמנו ניסים ובפרט במקדש, הניסים צריכים להיות בהסתר ובדרך הטבע (חינוך מצוה קלב). 

בבית המקדש יכולנו לראות את השראת השכינה, שהרי עשרה נסים נעשו בבית המקדש (משנה אבות ה,ה). במצב כזה, האדם עלול לחשוב, שאולי הכי מתאים שהקב"ה יעשה נס ויקיים את המצוות שתהיינה בשלימות ובהידור. הרי אין משמעות לאש הבאה מן הכוהנים, אם האש היתה יורדת מן השמים! ואולי ניתן להקב"ה שיקריב את הקרבנות ויבנה את המזבח? כנגד זה ציותה התורה "אש תמיד תוקד על המזבח", הנס והסייעתא דשמיא יבואו בהסתר ואין לסמוך עליהם. בראש ובראשונה המצוה מוטלת עלינו!

בהמשך אמרה התורה לגבי האש, "לא תכבה" ומכאן גם נלמד שאסור לכבות גחלת הדולקת מעצי המזבח. הרב קוק באורות הקודש (ח"ג עמ' ר"י), מבאר שכשהאדם בוער ומשתוקק לעבוד את ה' אסור לכבות אותו. הגחלת הרוחנית שעל גבי מזבח הרוחני אסור שתיכבה, הדבר נלמד בק"ו מהמזבח הגשמי. 

דומה ששתי המצוות משלימות זו את זו: עלינו מוטלת חובת ההשתדלות לקיים את המצוות ואת דבר ה' ולכן אין סומכים על הנס. ומאידך, אסור לכבות את ליבם הבוער של המשתוקקים לקיים את דבר ה'.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה