יום שלישי, 18 באוגוסט 2015

46 שנים להצתת אל-אקצא: לבכות או לשמוח?

לברך, לשמוח ולהודות ולבקש שכך זה ימשיך  || האדמו"ר מצאנז

אל אקצא בלהבות

ב-כ"ח באב תשכ"ט (21 באוגוסט 1969) נכנס מייקל דניס רוהאן, צעיר נוצרי אוסטרלי, להר הבית. הוא הניח על מדרגות המינבר (בימת הדרשן) באל אקצה  צעיף טבול בחומר דליק, ומתחת למדרגות מיכלי בנזין ונפט כשקצהו השני של הצעיף מונח עליהם. הוא הצית את הצעיף ויצא במהירות מהמתחם. האש התפשטה במהירות עקב חומר דליק למניעת ריקבון שנמרח על תקרת העץ של המסגד מספר חודשים קודם לכן במסגרת עבודות תחזוקה‏.


עשן השריפה התמר מעל למסגד ונראה למרחוק. בתוך זמן קצר הגיעו למקום 16 רכבי כיבוי אש מירושלים. מכבי אש נוספים הגיעו מרמאללה, מחברון ומשכם. המון ערבי תקף את הכבאים הישראלים והכה אותם. אנשי הוואקף וחברי המועצה הערבית העליונה שהיו במקום, סירבו למנוע את תקיפת הכבאים‏. האש כובתה סופית לקראת הצהריים.

ממשלת ישראל נתקפה פניקה, ראש הממשלה גולדה מאיר האמינה בתמימותה שמיליוני מוסלמים נזעמים יעלו על מדינת ישראל בחמת זעם, אולם המציאות הוכיחה שהפחד הגלותי הוא פרי דמיוננו הפורה ואינו קשור בקשר הדוק למציאות.

לעומת רוב הציבור היהודי שגינה את המעשה ה"נפשע", ראוי לשים לב לקול צח וברור אחד - קולו של האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג, הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל, שאמר בין היתר: "ובאמת כל כוונתי היה רק לאפוקי מדעת הפתאים והשוטים שציערו עצמם על השריפה שנשרפה תיפלתם ומכריזים על כך בריש גלי, וחוכך אני לומר שזה בגדר אביזרייהו דעבודה זרה לומר על עבודה זרה שנשרפה ונתבזתה שמצטער על כך, ומכל שכן כשעומדת על הר האלקים מקום בית מקדשנו. וזה לעומת זה, וכמו בספר תורה שנשרף ח"ו כמו שכתוב במועד קטן דף כ"ו ע"א עיין שם, ולעומת זה כשרואה שבמקום מקדשנו ותפארתנו התחיל ה' לעשות לנו שנתבזה ונהרס אפילו במקצת הטומאה שמה, איכא חיובא על כל מי שבשם ישראל יכונה לשמוח ולהודות לשם יתברך על כך, ולבקש על חסדיו ורחמיו כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו, ויתקיים ובכן צדיקים יראו וישמחו וכו'."


↓ תשובתו המלאה של האדמו"ר מצאנז



שו"ת דברי יציב – [אדמו"ר מצאנז קלויזנבורג, הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם] – חלק אורח חיים סימן צ:

האדמו"ר מצאנז הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל
מכתבכם קבלתי, וע"ד שאלתכם ממה שבהיותי בעזה"י אצל הכתל המערבי, אמרתי על דבר השריפה בבית הע"ז שעל הר הבית, הברכה שעקר ע"ז בלא שם ומלכות, ועוררו אם מסגד ישמעאלים ג"כ בכלל זה, וגם אם בבית ע"ז ובמקצתה ג"כ שייך הברכה. ...

ט) ובעיקר הדבר י"ל לפי דברי הירושלמי הנ"ל דבנעקרה ממקום אחד ונתנוה במקום אחר מברך על מקום שנעקר, וצ"ב למה, ומאי עקירה איכא הכא שהעובדים עם הע"ז עברו לגור ולהתאסף במקום אחר. ולענ"ד שהטלטול ממקום למקום זה הוי בזיון להע"ז ולעובדיה, ועל זה גופא יש לברך על הבזיון שיש עכ"פ בעקירה ממקום למקום, וה"נ בענינינו שהתחילה להיחרב ונתבזתה הע"ז שייך הך ברכה ודו"ק. ועכ"פ בלא שם ומלכות לדעתי איכא חיובא לברך ולהודות להש"י ע"ז, ולבקש מאתו יתברך שכשם שהתחיל לבער הטומאה ממקום קדשנו כן יבער רוח הטומאה מן הארץ לגמרי ויעביר גלולים מן הארץ.

ובאמת כל כוונתי היה רק לאפוקי מדעת הפתאים והשוטים שציערו עצמם על השריפה שנשרפה תיפלתם ומכריזים על כך בריש גלי, וחוכך אני לומר שזה בגדר אביזרייהו דע"ז לומר על ע"ז שנשרפה ונתבזתה שמצטער על כך, ומכ"ש כשעומדת על הר האלקים מקום בית מקדשנו. וזה לעומת זה, וכמו בס"ת שנשרף ח"ו כמ"ש במו"ק דף כ"ו ע"א עיין שם, ולעומת זה כשרואה שבמקום מקדשנו ותפארתנו התחיל ה' לעשות לנו שנתבזה ונהרס אפי' במקצת הטומאה שמה, איכא חיובא על כל מי שבשם ישראל יכונה לשמוח ולהודות להשי"ת על כך, ולבקש על חסדיו ורחמיו כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו, ויתקיים ובכן צדיקים יראו וישמחו וכו'. ...

ובענינינו נראה ודאי שבלא שם ומלכות עכ"פ צריך לברך. ומכ"ש כשנעקרה הבית ע"ז אפי' מקצתה ממקום מקדש אלקים, על כל נקודה ושעל חייבין לברך ולהודות להשם הטוב שהקטין הטומאה ובער ממנה ממקום מקדשנו, כאשר שם השם בפי בעזרת אלקי אבותי הקדושים להודות לו על נסיו ונפלאותיו להר ציון מקום שכינה, ומכ"ש שהרשעים והרוצחים מכניסים שמה מתיהם, כמ"ש הש"ך על התורה בפרשת בראשית בד"ה ויהי האדם לנפש חיה וכאשר קונן ע"ז בתיקון חצות ובזוה"ק [פרשת כי תשא דף ק"צ ע"א, פרשת ויקהל דף רי"א ע"א, ר"מ ע"ב], וזה להכניס מתיהם הטמאים למקום המקדש זה גופא רח"ל הע"ז היותר גרוע שבעולם וכח הטומאה שאין למעלה ממנה, וידיעת ההפכים בשוה, ולזה המה מקוננים בתאנת יעלים על שריפת מסגדם כי מזלייהו חזי שהפילו כח טומאתם והמה כרעו ונפלו, וכו"ע מודו בזה שזה הבית לע"ז שלהן הבית טומאה שלהם במקום המקדש זה עצם ע"ז וטומאה, וחייבין להודות ולברך להשם הטוב אשר חס על שמו וביתו, ולקוות שנזכה במהרה לראות בשוב ה' שיבת ציון אכיה"ר, וק"ו בן בנו של ק"ו מבית עכו"ם גרידא שאומר עכ"פ אל נקמות ה', ויתן השם הטוב לראות כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו אכיה"ר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה