יום שני, 1 ביוני 2015

ההר האסור: למה מונעת המשטרה מיהודה גליק לעלות להר הבית?

הסטטוס קוו הקדוש || לעומת הר הקודש

ההתנהלות שלנו בהר הבית היא כשל גנב שמשתדל לא להעיר את בעלי הבית. אנחנו נכנסים בשקט ויוצאים בשקט, לא משאירים עקבות, מתביישים שאנחנו שם

מאת: קרני אלדד/ מעריב

מדריך סיורים ידוע בהר הבית קיבל מהמשטרה צו הרחקה שאסר עליו להתקרב להר, בטענה שפעילותו מביאה להפרת הסדר הציבורי ולאיום על שלום המתפללים בהר הבית ובסביבתו. המדריך עתר לבג"ץ בבקשה לבטל את הצו, ובתום ההליך המשפטי נפסק כי הצו היה לא מוצדק והמשטרה ביטלה אותו.

לאור זאת פנה המדריך גם לבית המשפט ותבע את המשטרה על התקופה שלכל אורכה נמנע ממנו להדריך קבוצות בהר הבית.

למי שאינו מעורה במתרחש במקום הקדוש ביותר ליהודים, המדריך המדובר הוא יהודה גליק. כן, אותו גליק שהתנדנד בין חיים למוות לאחר שערבי ירה בו שלושה כדורים בחזה ליד בית מורשת בגין. אותו ג'ינג'י מצחיק וחסר מעצורים שמאוהב בהר הבית.

הוא כבר נכנס לספרי ההיסטוריה, או לפחות למתכונת באזרחות, אבל נשאר מחוץ לשערי ההר. למה? אם תקראו לא תאמינו כמה רקוב ומשוגע פה. אישה מוסלמית הגישה תלונה נגד גליק על שדחף אותה בהר הבית ושבר את ידה. מובן שהיא המציאה את הסיפור מתחילתו ועד סופו, אבל בית המשפט קבע דיון בתיק לדצמבר(!), ועד אז גליק מורחק מההר "מפאת מסוכנותו".

"א. צייני והציגי את סוג התקנות (תקנות הגנה / תקנות לשעת חירום) שהמשטרה נקטה במתן צו ההרחקה למדריך. 
ב. צייני והציגי את הזכות שבשמה פנה המדריך לבית המשפט. הסבירי כיצד נפגעה זכות זו" 
(*מתוך מתכונת באזרחות באחת האולפנות בארץ)

בגלל ניסיון ההתנקשות איבד גליק חלק מריאה והוא מתקשה בהליכה. קשה לראות באדם כזה מסוכן או אלים, גם לו רצה להיות כזה, והוא לא; הוא חמוד ומצחיק. לעומתו, פועלות בהר הבית כמה קבוצות טרור מטעם הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שתפקידן ליצור פרובוקציות ולמרר את חייהם של היהודים העולים להר. זאת לא עמדתי האישית, אלא חוות דעת של השב"כ, המתאר את מעשי הטרוריסטים במילים אלו: "פעילות שנועדה לערער את ביטחונם של המבקרים בהר הבית וכן לגרום להסלמת המתיחות ואף להפרות סדר, תוך פגיעה בריבונות ישראל במתחם".

גליק מתפרנס מהדרכת סיורים בהר. בקיאותו יוצאת דופן ואהבתו למקום ניכרת. הוא מכיר כל אבן, מלטף במבטו כל עץ. בימים כתיקונם הוא עולה להר פעמיים־שלוש ביום. בית המשפט נענה לבקשתו שלא להרחיקו מהמתחם עד תום ההליכים, והתיר לו לעלות פעם בחודש. קשה להתפרנס מסיור פעם בחודש.

יתרה מכך, למי ששכח: ערבים ניסו לרצוח אותו, ולא ההפך. מדוע הוא מורחק ולא הם? ועוד עניין מופרך ומעצבן: הסיבה לכך שהתקיפה לכאורה שעליה התלוננה האישה לא צולמה היא שהמשטרה לא מרשה ליהודים להכניס מצלמות או טלפונים חכמים להר, כי לטענתה "הנשים מתעצבנות כשמצלמים אותן".
כמובן, בסרטים מטעם התנועה האסלאמית נראות הנשים הללו צורחות ומתפרעות. הן כנראה פחות מתביישות כשהמצלמה בידיים הנכונות. חוץ מזה, אין שום בעיה לצלם את הנשים בעיר העתיקה, בדרכן למקום הקדוש. בקיצור - כרגיל, עובדים עלינו ואנחנו מורידים את הראש.

עכשיו נעזוב לרגע את הפגיעה בחופש העיסוק של גליק. מה בנוגע לחופש הפולחן, שארגוני זכויות האדם עומדים על רגליהם האחוריות כדי להתיר אותו לכל אדם באשר הוא מוסלמי, אבל כשמדובר ביהודי - זכותו נשללת ונרמסת ללא התנגדות כלשהי? מה בנוגע לשוויון בנושא הזה? תעזבו ארגוני זכויות אדם, מהם כבר הבנו שלא תבוא הישועה, מה בנוגע לבית המשפט שלנו? איך ייתכן שזכותו הבסיסית של אדם, זכות יסוד, תזכה לבוז רק משום שהוא יהודי?

ההתנהלות שלנו בהר הבית היא כשל גנב הבא בלילה ומשתדל שלא להעיר את בעלי הבית. אנחנו נכנסים בשקט ויוצאים בשקט. לא משאירים עקבות. מתביישים שאנחנו שם.

בימים אלו נבנה גשר עץ חדש המוביל לשער המוגרבים, משום שגשר העץ הישן מהווה סכנת נפשות. בחורף 2011 סוכם עם ממשלת ירדן להחליף את גשר המוגרבים הזמני בגשר אחר, זמני אף הוא. מדובר בשיפוץ. בנייה קלה, עץ, כמה פועלים, מברגה ומקדחה. יומיים עבודה, 48 שעות מסביב לשעון.

מי ישמע. ממש הקמת בית המקדש השלישי. ובכן, ממשלת ירדן הסכימה בתחילה אך חזרה בה. ממשלתנו קיבלה את התכתיב, הרכינה את הראש ואמרה לא נורא. מה זה הר הבית. נוותר. בכל זאת, ירדן לא מסכימה. עדיף שנרד מזה. יש לי הימור די בטוח שזה מה שיקרה גם הפעם.

מסתבר שהדבר הקדוש ביותר כיום הוא לא הר המוריה, מקום מקדשנו, אלא הסטטוס קוו. אנחנו מקדשים אותו ועובדים אותו ושומרים עליו מכל משמר. הוא הוא צור מחצבתנו. אין לי בעיה עם סטטוס קוו, אבל למה דווקא זה? הבה נלך אחורה, לימים שלאחר שחרור ההר. אז יכלו יהודים לעלות בו מכל שער וגשר, יכלו להתפלל בו בקול, יכלו להתעטף בו בטלית ויכלו לתקוע בו בשופר. עד בניית בית המקדש במהרה בימינו אמן - זה סטטוס קוו שעליו אני מוכנה לשמור.

אבל איך נוכל להיזכר בהיסטוריה הטובה כשאנחנו עסוקים בלהפחיד את עצמנו לדעת? הרי אם נעלה להר הבית מיליארד מוסלמים יצעדו לירושלים, לא? כך אמרו לנו שוב ושוב, עד שהתחלנו להאמין בשקר שהמצאנו. האמת היא שאף מוסלמי לא שינה תוכניות והתחיל לצעוד לאל־קודס כי נתנו ליהודים יומיים בשבוע לעלות בגשר רעוע להר. אבל את העובדה הזאת אנחנו מעדיפים משום מה להדחיק, גם כיום, כשמדובר בעבודות שיפוץ של החלפת זמני בזמני, ללא כוונות ייהוד ההר והריסת המסגד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה