יום שישי, 19 בדצמבר 2014

כד קטן

נס פך השמן || בימים אלו, בזמן הזה

פך שמן לא מצאנו, אך היו מי שיצרו אותו לאחרונה במו ידיהם, טהור ממש כמו פעם * נכון, הוא איננו חתום בחותמו של כהן גדול – לעת עתה יוצריו מסתפקים בסיליקון לצורך איטומו – ובכל זאת יש לדעתם מקום להשוואות לימי החשמונאים * הדלקה נסיונית ביום שני הקרוב * לסרטון ופרטים נוספים לחץ כאן >>

↓ שמן טהור למקדש מקצרין שבגולן

קריאת כיוון לחידוש חיי הטהרה. איילת יורב ופכי השמן שיצרה

הסירו את המשקפיים, את שעוני המתכת ואת הצמידים – כאן עוסקים בענייני טהרות. עינת זיו, אחות במקצועה אבל גם חברה מהמניין בצוות מכון המקדש, סימנה לאחרונה עבור המכון יעד חדש – להעמיד הכן את כל כלי המקדש וצרכיו. היא שואפת שבתוך 24 שעות מרגע הקריאה תוכל העבודה היומיומית במקדש להתחדש, כאילו לא חלפו אלפיים שנה מאז הפעם האחרונה שזה קרה. מטבע הדברים, מנורת המקדש מקבלת מקום של כבוד בהקשר הזה. בחוברת שהפיק המכון לאחרונה העלה בירור הלכתי שגם בהעדר בית מקדש בנוי יש להדליק את המנורה במקומה בהר הבית, מרגע שתתאפשר הצבתה שם באופן קבוע. עינת זיו החליטה לקחת את העניין הזה ברצינות. 

המאמץ ההתחלתי ביעד שהציבה עינת זיו, במרוץ שנפתח כבר לפני יותר משנה, היה להשיג שמן זית כשר למנורת המקדש. יועץ מיוחד המליץ למכון לפנות לבית בד בקצרין המייצר שמן זית זך על פי הגדרים ההלכתיים הנדרשים למנורה. מדובר בבית הבד היחיד בישראל שבו מופרד הגרעין מהזית בטרם כתישתו. העיסוק בשמן הביא את אנשי המכון לשבור את הראש בשאלה איך שומרים על שמן כזה טהור כדרישות ההלכה, בעידן הטומאה המודרני שבו אין בנמצא אפר פרה אדומה להיטהר מטומאת מת. הרי כולנו – שלא נמנענו מלהיוולד בבתי חולים (ורובנו גם איננו מתנזרים מהצגת רגלינו בבתי קברות) – נחשבים טמאי מת. 

ענייני טהרות הם כנראה התחום המרוחק ביותר מהתודעה המודרנית, אפילו זו הדתית. הרי איש מאיתנו, כמדומה, איננו חושב פעמיים לפני שהוא יושב על כסא, ולא תוהה לרגע האם נגע בו שרץ, למשל, או ישב עליו אדם טמא מת. אפילו במכון המקדש, האמון על ניעור מאבק של נושאים שיד אדם לא נגעה בהם אלפיים שנה, מדובר בחריש ראשוני של שדה זרוע סלעים, אם לא מוקשים. 

מי ששיקע עצמו בהיבטים ההלכתיים בעניין הוא הרב עזריה אריאל, בנו של מייסד ונשיא מכון המקדש, הרב ישראל אריאל. הרב עזריה הפיק חוברת בעניין הכוללת הדרכות פרטניות כיצד יש ליצור כד חרס עבור השמן באופן שיהיה שמור מטומאת מת ושאר טומאות. למה דווקא חרס? לאו דווקא מסיבות נוסטלגיות, אלא מהסיבה שעל פי כללי ההלכה קשה יותר לטמא כד חרס ואת תכולתו מאשר כלי מתכת או זכוכית. 

"הלכות הטומאה והטהרה מורכבות מאוד", מקדים הרב עזריה אריאל במדריך שכתב. "גם מי שלמד אותן כהלכה עלול לטעות בשטח מחוסר ניסיון, וכל טעות קלה עלולה לטמא את הכד או השמן. מעבר לכך, גם המטרה אינה נהירה כל צורכה: ואם נזכה ואכן יהיה בידינו כד שמן טהור, ונזכה לראות את המקדש בעבודתו כאשר השמן יהיה איכותי וראוי לשימוש, האם גם הכהן המדליק והמנורה יהיו טהורים? ואם לא, הרי המנורה תטמא את השמן עוד לפני הדלקתו".

ותשובתו החד-משמעית – "בגשתנו למלאכת הקודש יש לזכור את הכלל: 'לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה'. אנחנו עושים את המיטב, וגם אם חלילה תארע תקלה שתטמא את הכד והשמן, עצם הניסוי הוא התקדמות עצומה. זוהי קריאת כיוון לבית ישראל לחידוש חיי הטהרה כהלכתם". 

מי שנבחרה ליצור את הכדים הטהורים היא שכנתה ליישוב של עינת זיו, איילת יורב. יורב קפצה על ההצעה להעמיד לרשות המכון את הסטודיו שבו היא מפסלת בחומר ובנוסף גם את כשרון ידיה שלה. יורב: "זה היה בסגנון 'נעשה ונשמע'. עוד לא הבנתי לגמרי במה זה כרוך, אבל אמרתי לאנשי המכון שיסבירו לי מה לעשות ונראה איך נתקדם מכאן. כל מי שעלה להר הבית כבר מכיר את הצורך לשמור על טהרה לא רק לענייני אישות. צעדנו עקב בצד אגודל. התחלתי לשאול שאלות: איפה צריך להניח את הכד ועל גבי מה לעבוד? כל שאלה ששאלנו, עינת ואני, הצריכה לימוד שלאחריו קיבלנו בדוא"ל את המקורות ואת הפסיקה. 

"למדתי שרק לאחר שריפת כד החרס הוא נחשב כלי וצריך לשמור על טהרתו. עד אז הוא נחשב 'כלי אדמה' שאיננו מקבל טומאה כלל. לפני השריפה מותר להשאיר את חדר הסטודיו פתוח ואין בעיה שמבקרים ייכנסו אליו. לצורך שריפת הכלי מתחנו יריעות ניילון מהתקרה ועד לרצפה סביב התנור והאזור שבו עבדנו בכדי לחצוץ מפני טומאה אפשרית, ובנוסף הוצאנו מהסטודיו כל חפץ ממתכת שייתכן שהיה אי פעם בבית חולים או בבית הקברות. ביום שבו התכוונו לשרוף את הכדים לתנור הגיע צוות המכון לחדר ובדק כל פרט, ממש כמו בבדיקת חמץ". בנוסף, אגב, פיקח על התהליך גם רב היישוב עפרה, אבי גיסר. 

לבקשת המכון הכינה יורב שני כדים, בני ליטר וחצי ושני ליטר. ליטר וחצי הוא בערך השיעור שאמור להספיק לכל נרות המנורה לדלוק לאורך לילה תמים. "מיד כשגמרנו לשרוף את הכד סגרנו אותו היטב ואטמנו אותו בסיליקון, וכך עשינו שוב לאחר מילויו בשמן השבוע. פתאום הבנתי למה החשמונאים היו צריכים לאתר דווקא כד חתום בחותמו של הכהן הגדול. בגלל עניין הטהרה הכד חייב להיות סגור הרמטית ואסור ששום דבר ייכנס לפתחו". 

בכך לא הסתיימה הדרמה. לאחר הכנת הכדים ואטימתם מצאה איילת לחרדתה מטבע בפינת החדר. רק אחרי התכתבות מהירה עם הרב עזריה אריאל היא שבה ונרגעה. מתברר שמטבע איננו מקבל טומאה ואיננו מטמא את הכלים הטהורים שבחדר. 

פלסטיק טהור לגמרי

בימי החשמונאים הביאו את השמן מהגליל, ככל הנראה. היום מביאים אותו מהגולן. בארבע בבוקר ביום שני שעבר יצא צוות המכון מעיר הקודש צפונה, לגולן. היום נפתח במסיק מאומץ בן שלוש שעות וחצי במטע זיתים במושב רמות, שהתנהל תחת הוראות קפדניות ותדריך מקדים: העבודה מתבצעת בידיים יבשות בלבד, מכיוון שהרטבת הזיתים מכשירה אותם לקבל טומאה. מאותה הסיבה, הזהיר הרב עזריה, יש להישמר מלירוק בטעות על הזיתים תוך כדי דיבור. למרות החום, שתיה התבצעה במרחק בטוח מאתר המסיק. לאחריה היה על המשתתפים לנגב את ידיהם היטב בטרם שיבתם לעבודה. בשעת צהרים המשיכה החבורה עם השלל – 115 קילוגרמים של זיתים – לבית הבד בקצרין. 

בבית הבד דווקא לא הרימו גבה לשמע ההוראות המשונות של הרב עזריה: כלי המתכות הוצאו מחדר העבודה והדלתות ננעלו במטרה לבודד את המתחם שבו התבצעה הכתישה. למרות סיור מקדים במקום התברר כעת לרב שמיכל האחסון שאליו נשפכים הזיתים לאחר שטיפתם איננו מחובר לקרקע. כלי שאיננו מחובר לקרקע עלול לטמא ולהיטמא, מה עושים? צוות הפתרונות המהירים של המכון – כלומר הרב עזריה – התכנס ומצא פתרון יצירתי: על פי בקשתו הובא למקום מיכל פלסטיק חלופי וכן דליי פלסטיק. כלי פלסטיק אינם מקבלים טומאה (שהרי כולנו נסכים שבשום מקום בתורה ובמקורות חז"ל לא כתוב שהם מקבלים טומאה). צוות המכון נאלץ להעביר את הזיתים באופן ידני בעזרת דליי הפלסטיק אל המכונה המפרידה בין בשר הזית לגרעין. 

בתהליך הפקת השמן עצמו נאלצו הרב עזריה אריאל, עינת זיו וחבר צוות נוסף – הרב חיים ריצ'מן, להיפרד ממשקפיהם ומהמכשירים הסלולריים, כי על פי דעה רווחת בהלכה חפצי מתכת כאלו נחשבים למקור כל הצרות כשמנסים להשיג כאן שמן טהור לראשונה אחרי אלפיים שנות (אכן, יש לציין שאצל הרב עזריה אריאל כבר מצוי בקנה מאמר ארוך המציע שלא לקבל את ההחמרה המדוברת בכלי מתכת, אולם כמדיניות העדיפו במכון לפי שעה להחמיר בכך). 

לא נרשמה התנגדות להיפרד לשעה קלה מהפלאפונים, אך בלי משקפיים היה קשה. הזיתים היו רטובים כעת לאחר שטיפה, כלומר מוכנים ומזומנים לקבל טומאה, וממילא נאסר על השלושה בתכלית האיסור לגעת בהם בידיהם. מצד שני, בעלי בית הבד הזהירו את השלושה מחדירת חלקי ענפים למטחנה. המשימה הבלתי אפשרית היתה לגלות את חלקי הענפים בלי משקפיים, ולהוציאם מבלי לגעת בזיתים הרטובים בכדי שלא לטמאם חלילה. 

הרב עזריה אריאל: "העבודה נעשתה באגף מיוחד ונפרד. סגרנו דלתות וחלונות ונעלנו. היה שם חלון גבוה שחיבר בין שני האגפים ועליו סבכת ברזל. מרוב גובהו היה קשה לסגור אותו. נזכרתי שהרמב"ם כותב שאם חרכי החלון הם בגודל של מטבע המכונה פונדיון, הטומאה עוברת מחדר לחדר. על פי ההערכות המקובלות קוטרו של פונדיון הוא 2.5 סנטימטרים. מדדנו את חורי הסבכה וגילינו שקוטרם הוא 2.4 סנטימטרים. ניצלנו".

בסופו של דבר התקבלו שישה ליטרים של שמן זית זך וטהור. הוא אוחסן במיכלי פלסטיק (שכאמור אינם מקבלים טומאה) ונאטם בנייר דבק. ביום ראשון השבוע מיכלי הפלסטיק שבו ונפתחו, הפעם בעפרה, במטרה למלא שמן בכדים שיצרה איילת יורב. הרב עזריה אריאל ביקש למלא את הכד בשמן מתחת כיפת השמיים, כי כך פשוט יותר מבחינת דיני הטהרה, אך בשל מזג האוויר באותו יום הוחלט בסופו של דבר לפנות את חדר הסטודיו של איילת יורב פעם נוספת מכלי מתכות ולבצע שם את מילוי הכד בשמן בנוהל הרגיל. 

כמו במבצע צבאי שוב ננעלו הדלתות וכל חפצי המתכת שייתכן שבילו פעם בבית חולים או בבית קברות הוצאו ממנו כלאחר כבוד. אפילו המצלמה שבה תיעדו בני המשפחה את האירוע היתה צריכה לעבור בדיקה ואישור רבני, ורק מכיוון שמדובר במצלמה חדשה שבוודאי לא נלקחה אי פעם למקום שבו הסתכנה בטומאת מת – היא אושרה בידי הצוות הרבני של מכון המקדש והוכנסה לחדר המטוהר. לעומת זאת, אישה שטבעת הנישואין שלה סירבה בעקשנות להיפרד מאצבעה נאלצה להמתין בחוץ כל זמן שהכד היה פתוח. 

לאחר שריפת הכדים ובטרם מילויים השבוע בשמן, שכנו הללו במקום של כבוד במדף התצוגה של משפחת יורב. "חששתי שמי שיראה את הכדים לא יבין את העניין וזה ייראה לו הזוי", מתוודה איילת, "אבל להפתעתי כשהסברתי למבקרים בביתנו במה מדובר, התגובות היו נרגשות. זה כנראה עניין שחודר ללב".


ביום שני הקרוב, ל' בכסלו, נר שביעי של חנוכה, יתקיימו בעיר העתיקה בירושלים הדגמה ותירגול של הדלקת מנורת המקדש בשמן הטהור שיוצר בידי אנשי המכון. בשעה 17:30 תצא תהלוכת מביאי שמן הזית משער ציון למכון המקדש. בשעה 18:00 תחל הדגמת ההדלקה סמוך למנורה. בשעה 19:00 – חנוכת המזבח הנייד המוכן בתערוכת מכון המקדש. במקביל יושאו משואות באתרים שונים ברחבי הארץ. לפרטים: 02-6264545.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה