עליית מונטיפיורי להר הבית || הפולמוס נמשך
ד"ר גורן לא מקבל את תגובתו של הרב הלל בן שלמה ומגיב לתגובתו.
ר' פרסומים קודמים:
↓ מאת: ד"ר דותן גורן (עמית מחקר בקתדרה ללימודי תולדות קק"ל ומפעליה באוניברסיטת בר-אילן, חוקר את המאמצים היהודיים לקניית אחיזה במקומות הקדושים בארץ-ישראל בעת החדשה).
תגובתו של הרב הלל בן שלמה לתגובתי מחדדת את הבעייתיות המתודולוגית במחקרו. כך למשל הוא מבסס את מסקנתו על משפט (וליתר דיוק צמד מילים) מתוך יומנה של יהודית מונטיפיורי (12.6.1839) "...ומונטיפיורי שב אלי ונשוב יחד דרך מגדל דוד, עמק יהושפט והר המוריה [ההדגשה שלי, ד"ג] אל הר הזיתים...". לטענתו עצם אזכור הר המוריה מעיד בהכרח על כניסה של בני הזוג מונטיפיורי להר הבית. אולם להבנתי זהו רק ציון גיאוגרפי ותו לא. אישוש לכך נכתב ביום המחרת (13.6.1839), שבו מפרטת יהודית היכן ביקרו השניים "ביום אתמול [12.6.1839] בקרנו את כותל המערבי והוא משרידי בנין שלמה..." (י' מונטיפיורי, יהודית: ספר מסע לשרתי יהודית מונטיפיורי זלל"ה, לונדון תרל"ט, עמ' 187-185). בדבריה אין כל אזכור לכניסה להר הבית או רמז לכך ועל-כן השימוש שנעשה במקור ההיסטורי והמסקנה הנחרצת לוקים בחסר.
בעיה נוספת מתעוררת מעיון במאמרו של הרב שמואל הכהן וינגרטן, עליו נסמך רבות הרב בן שלמה. במאמר זה נכתב כי "...נתערבבו בשמועה זו [החרם על מונטיפיורי] שתי שמועות". הראשונה בשנת תרט"ו – 1855, שבה מונטיפיורי היה "מועמד" לנידוי בעקבת פתיחת בית הספר לבנות בירושלים ואילו בשנייה בשנת תרכ"ו - 1866, "הטילו עליו נידוי כדת וכדין, בתקיעת שופר וכל אביזריו" (קובץ 'סיני', ס"ב, עמ' צא-צה). לחיזוק טענתו משתמש וינגרטן בזיכרונותיו של הקונסול הבריטי ג'יימס פין, אלא שבספר הנזכר, ההתייחסות המפורשת של מחברו היא אך ורק לכניסתו של מונטיפיורי להר הבית בשנת תרט"ו - 1855 ולחרם שהוטל עליו עקב כך "...הצליחו הקנאים להסית חרדים כפויי-טובה, שאחדים מהם אף הרחיקו לכת עד כדי הטלת חרם ונידוי על האיש הטוב בשלושה, כך נדמה לי, מבתי-הכנסת שלהם". הקונסול הבריטי מוסיף ואומר כי קרוב לוודאי "...שהמושא הנאצל [מונטיפיורי]...לא ידע על פעולותיהם – איש לא סיפר לו, מן-הסתם, לי ידוע הדבר מפי עדים בפועל-ממש..." (ג' פין, עתות סופה – עלים מדפתרי הקונסוליה בירושלים משנת 1853 עד 1856, ירושלים תש"ם, עמ' 500).
בהמשך מאמרו העיד וינגרטן ששמע "ממקור מהימן" כי צעירים קנאים זרקו אבנים וניפצו את חלונות ביתו של הרב מאיר אוירבאך (הרב מקאליש), אליו הגיע לביקור מונטיפיורי המוחרם. יקשה עליי להתמודד ישירות עם עדות זו, אבל לצורך העניין אשתמש בעדות אחרת מהספר 'שלושה עולמות', שגם בו הסתייע הרב בן שלמה. המחבר חיים המבורגר מציין כי שמע את הסיפור מאביו. בדומה לגרסתו של הרב הירשנזון ואולי בהשפעתו, נכנס מונטיפיורי להר הבית בשנת תרכ"ז (עמדתי על שגיאה זו בתגובתי הראשונה) "...וכשיצא [מונטיפיורי] ונכנס לעגלתו, שעמדה אצל שער שכם, היו קנאים שזרקו אבנים בעגלה. הוא בא למקומו שהתאכסן שם ושלח לקרוא לאנשים שזרקו אבנים ושאל אותם למה זרקו אבנים. אמרו: שאסור ליהודי ליכנס להר הבית בזמן הזה, שאנו לא טהורים. השיב להם שלא ידע מזה, ועוד פעם לא יכנס, וציוה ליתן לכל אחד נפוליון זהב" (ח' המבורגר, שלשה עולמות, חלק שלישי, ירושלים תש"ח, עמ' קטו). אכן הרבה אבנים זרקו היהודים הקנאים בירושלים. ייתכן כי המסר החבוי באותן עדויות הוא דווקא חינוכי-הלכתי המצביע על איסור הכניסה להר הבית. אגב יהודי ירושלים נהגו להשליך אבנים על יד-אבשלום והביאו אליו את ילדיהם כדי להזכיר להם את חטאו ולחנכם למצוות כיבוד הורים (י' בן-אריה, עיר בראי תקופה – ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים תשל"ט, עמ' 46).
תמונה הפוכה ממסקנתו של הרב וינגרטן, הציג החוקר אליעזר רפאל מלאכי במאמרו "החרם בדורות האחרונים". לדבריו הוחרם מונטיפיורי בפעם הראשונה בשל עלייתו להר הבית "לאמיתו של דבר לא נכנס ברגליו, כי אם נשאו אותו על כסא" (בניסיון לסנגר על מונטיפיורי), ואילו "בשנת תרכ"ו [1866] החרימו אותו קנאים שנית, על חפצו לפתוח בית-ספר לנערות בירושלים" (ג' ירדני-אגמון וש' דרך (עורכים), פרקים בתולדות הישוב הישן - קובץ ממאמרי א"ר מלאכי, תל-אביב תשל"א, עמ' 282). עם זאת מבדיקה היסטורית עולה כי בית הספר לבנות בירושלים נוסד כבר בביקורו הרביעי של מונטיפיורי בארץ-ישראל בשנת תרט"ו - 1855 ולאחר שנתיים (1857) נאלצו לסוגרו בשל קשיים אליהם נקלע המוסד החינוכי (י' בן-אריה, עיר בראי תקופה – ירושלים במאה התשע-עשרה העיר העתיקה, ירושלים תשל"ז, עמ' 386-385).
מכל אלה אנו למדים כי החרם (ואולי החרמות) שהוטל(ו) על מונטיפיורי התרחש(ו) בביקורו בירושלים בשנת תרט"ו-1855. הן עלייתו של מונטיפיורי להר הבית והן יוזמתו לפתיחת המוסד החינוכי היוו כאמור "פריצת גדר" בקרב יהודי ירושלים הקיצוניים. אין ספק שכניסתו של מונטיפיורי להר הבית הפכה לאירוע מכונן בקרב יהודי ארץ-ישראל והתפוצות ועוררה סיפורי פולקלור ושמועות על הנדבן היהודי - חלקם פורסמו עשרות שנים לאחר האירוע - ובבחינתם יש לנקוט משנה זהירות. לא מן הנמנע כי מונטיפיורי פעל לחידוש הקרבת הקרבנות, ייתכן שעסק ברכישתו של הר הבית ואולי הוא אף הוביל יוזמה לקימומו של בית המקדש. כל אלה הן השערות ראויות, אך עלינו כחוקרים נותרה חובת ההוכחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה