יום שישי, 22 בנובמבר 2013

לקראת חנוכה: חֵיל, הזרים

מה כל כך משמח בעובדה שגדר אבן מקוטעת בגובה תשעים סנטימטרים נהרסה ושוקמה מחדש, ולמה למען ה' העובדה הזו מצדיקה קביעת חג מיוחד (בכ"ג בחשוון)? עבור מי מעלֶה בן 12 מדרגות הוא מרחק שלא ניתן לעבור בחיים, ואיך כל זה מתקשר לאנטיוכוס השלישי (הטוב) והרביעי (הרע)? * כל מה שצריך לדעת על מה שמאחורי הסורג  

"איש נוכרי לא ייכנס לפנים מן המחיצה". שלט הסורג
אין למתחם הזה כל זכר בתיאורי המקדש בתנ"ך מתקופת הבית הראשון, אבל בשלהי ימי הבית השני הוא כבר עובדה פשוטה. "החֵיל מקודש ממנו [=מהר הבית], שאין גויים וטמא מת נכנסים לשם" (משנה כלים א,ח). חֵיל בעברית פירושו חומה קטנה, חפיר, מרווח הגנה או חלקלקה. בקיצור, סוג של ביצור.
"איש נוכרי לא ייכנס לפנים מן המחיצה המקיפה את המקדש ולחצר המוקפה, ומי שייתפס יתחייב בנפשו ודינו למיתה". שני שלטים הנושאים כתובת כזו נמצאו בחפירות בסמוך להר הבית. השלם שבהם שוכן כיום במוזיאון לארכיאולוגיה של איסטנבול, ואילו השבור במוזיאון רוקפלר בירושלים. השלטים הוצבו על גבי גדר אבן נמוכה המכונה 'סורג' ומדברי טיטוס בעת החורבן המובאים בכתבי יוסף בן מתתיהו ברור שגם השלטון הרומאי כיבד את ההגבלה שהוא הטיל על לא-יהודים.
"לפנים ממנו [=מהר הבית] סורג גבוה עשרה טפחים ו-13 פרצות היו שם שפרצום מלכי יוון. חזרו וגדרום וגזרו כנגדם 13 השתחוויות. לפנים ממנו החיל עשר אמות, ו-12 מעלות היו שם. רום המעלה חצי אמה ושילחה חצי אמה" (מידות ב,ג).
מי יצר את תחום הקדושה הזה שאיננו נזכר במקורות שקדמו למאה השניה לפנה"ס? ומתי חדר לחיינו האיסור על גויים להיכנס לשם? ד"ר מיכאל בן ארי שבר על כך את הראש בעבודת הדוקטורט שלו. הרי ברור שבראשית ימי הבית הראשון עוד היו בני עמים זרים אורחים רצויים במקדש. כך במפורש התפלל שלמה בעת חנוכת הבית הראשון: "וְגַם אֶל-הַנוכְרִי אֲשֶׁר לֹא-מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא... וּבָא וְהִתְפַּלֵּל, אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה" [מל"א ח 41]. גם את אלכסנדר מוקדון שהגיע ארצה במסע הכיבושים במאה הרביעית לפנה"ס הובילו חכמי ישראל חופשי-חופשי בשטח המקדש, ורק לקודש הקדשים ביקשו ממנו לא להיכנס. "עד כאן יש לנו רשות להיכנס", הסבירו לו (ב"ר סא).
הר הבית - מקום הסורג והחיל. בתמונה הזו, משנת 1870,
עוד ניתן לראות מדרגות נוספות שככל הנראה הן שריד למעלות החיל.
כיום הן אינן (בתמונה למטה) ונותר רק גרם המדרגות המרכזי
מה שברור הוא שמדובר היה בשטח שבו הובילו מדרגות אל המתחם הגבוה יותר בהר, שבו ניצב המקדש. על פי המשנה 12 מדרגות בו העלו את הבאים לתחום המקודש יותר. אגב, על פי יוסף בן מתתיהו במלחמות היהודים מדובר ב-14 מדרגות: "והעובר דרך הכיכר הזאת [=הר הבית]... הגיע עד מחיצת אבנים מסביב למקדש, אשר היתה גבוהה שלוש אמות וכלילת יופי במלאכתה. ובמחיצה הזו היו ברווחים שווים עמודים המודיעים את חוקי הטהרה, אלה בכתב יוון ואלה בכתב רומא לאמור כי אסור לאיש נוכרי לבוא... ובין ראש 14 המעלות ובין החומה [של העזרה] נמצא רווח עשר אמות כולו מישור".
גם המשנה וגם יוסף בן מתתיהו מתארים מרווח בן עשר אמות (כחמישה מטרים) שאליו מובילות מדרגות, ופנימה ממנו חומת העזרה. הפער במספר המדרגות איננו בהכרח סתירה. ייתכן שהמשנה מתארת את הכניסה לחיל מכיוון מסויים (כנראה ממזרח) ואילו יוספוס מתאר עליה לחיל מצד אחר (ככל הנראה מדרום, הכיוון שממנו נכנסו רוב הבאים בימי הבית) שבו מספר המדרגות שונה בשל פער גובה גדול יותר.
בן ארי מניח שהקמת הסורג והאיסור על לא-יהודים להיכנס פנימה ממנו הם יוזמה שבאה דווקא מקרב השלטון ההלניסטי ולא מהיהודים. הוא איתר ב'קדמוניות היהודים' של יוסף בן מתתיהו מסמך המיוחס להיסטוריון היווני פוליביוס ובו תיאור התמורה שביקש אנטיוכוס השלישי לתת ליהודים שסייעו לו בקרב נגד סקופאס, שר צבא מלך מצרים (198-201), קרב שהעביר את השילטון על יהודה לידי בית סלווקוס. בין השאר נכתב שם: "ומתוך שנהג כבוד בבית המקדש פירסם המלך פקודה בכל מלכותו וזה תוכנה: אסור לכל בן עם אחר להיכנס לתחום בית המקדש, דבר האסור (אף) ליהודים חוץ מאנשים שדבר זה מנהג הוא בידם לאחר שהתקדשו לפי תורת אבותיהם... ומי שיעבור על אחד מן הדברים האלה ישלם 3,000 דרכמוני כסף קנס לכהנים".
בראשית האיגרת מדובר על שינוי מבני במקדש ובחצרותיו: "והעבודה בבניין המקדש תושלם וכן גם הסטווים וכל בניין אחר שיהא אולי צורך לבנותו". בן ארי משער שאולי גם לכך קשר לייסוד ה'חיל'. לימים, כעבור למעלה משלושים שנה, סימלה פריצת התחום המגביל הזה דווקא, את חילול המקדש. על פי המשנה במסכת מידות שצוטטה לעיל מלכי יוון פרצו בסורג 13 פרצות, שחזרו וגודרו בידי החשמונאים עם ניצחונם.
הר הבית - מקום הסורג והחיל. בתמונה למעלה, משנת 1870,
עוד ניתן לראות מדרגות נוספות שככל הנראה הן שריד למעלות החיל.
כיום נותר רק גרם המדרגות המרכזי (כמו שרידים אחרים שהושמדו ע"י המוסלמים)
בן ארי מציע שאותו סורג שנבנה בימי אנטיוכוס השלישי והתווה את תחום החיל – המדרגות שמהן והלאה סימן המלך הסלווקי אזור 'מחוץ לתחום לגויים' – חולל ונפרץ בידי אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) בשנת 167 לפנה"ס, שנת פרוץ המרד החשמונאי. במגילה קדומה מימי הבית המכונה 'מגילת תענית' מסופר שביום כ"ג בחשוון "סתור סורגיא מן עזרתא" [הסירו את הסורג מן העזרה]. על פי אחת הגרסאות במגילת תענית נוסף במקום הזה הסיפור הבא: "מפני שבנו שם גויים מקום והעמידו עליו את הזונות וכשתקפה יד בית חשמונאי נטלוהו מהן וסתרוהו ומצאו שם אבנים טובות והן מונחות עד היום הזה, עד שיבוא אליהו ויעיד עליהן אם טמאות הן אם טהורות. יום שסתרוהו עשאוהו יום טוב".
אם תוואי הר הבית נשאר כיום בערך כפי שהיה בזמן הבית, ואין סיבה מיוחדת להניח שלא, ברור היכן עמד בעבר ה'חיל'. הרמה המוגבהת בלב ההר שבמרכזה ניצבת כיום כיפת הסלע. הרמה הזו גבוהה בכשלושה-ארבעה מטרים משאר הר הבית וגם כיום מוליכות אליה מדרגות רבות, ממש כמו אז.
יהודים שומרי מצוות העולים להר הבית אינם עולים על המדרגות הללו בכדי להימנע מלהיכנס לתחום הקדושה הזה, החיל, שממנו ופנימה אסור לטמאי מת להיכנס. שלטים המזהירים גויים מלהיכנס משם ופנימה כבר אינם קיימים, והללו אכן נוהרים לרמה המוגבהת בהמוניהם. גם 13 ההשתחוויות שנהגו להשתחוות מול המדרגות הללו בימי בית חשמונאי הרחוקים, כאות שמחה על הניצחון על היוונים כבר אינן מתקיימות בדרך כלל. סכנת מעצר, אתם יודעים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה