ללא תקנה

כבר 46 שנים נמנע משרד הדתות (או כפי שהוא קרוי היום: המשרד לשרותי דת) מלמלא את חלקו ביישום חוק המקומות הקדושים – ודווקא במקום הקדוש מכולם. החוק קבע, בג"ץ הפציר, אך המדינה לא יישמה זאת * ואולם דווקא בקדנציה הנוכחית מראה סעיף 4 בחוק המדובר סימני התעוררות, אחרי כמעט יובל של תרדמת * פירסום ראשון של הצעת נוסח לתקנות שנועדו להסדיר תפילת יהודים בהר הבית שהוגשה לאחרונה לסגן השר

את החוק הזה חוקקו כאן שבועיים וחצי בלבד אחרי מלחמת ששת הימים. מדינת ישראל הזדרזה לקבוע עובדות בשטח, אולי בשל פחד ממערערים שיטילו ספק בזיקת היהדות לקדושים שבמקומותיה. הניסוח נוצץ ומבטיח: "המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת, ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות".

סעיף 4 בחוק מטיל על שר הדתות את האחריות לביצוע החוק: "הוא רשאי, לאחר התייעצות עם נציגים של בני הדתות הנוגעות בדבר או לפי הצעתם, ובהסכמת שר המשפטים, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו". וכאן בדיוק טמונה הסיבה לכך שבשורה התחתונה, ממש להפך מהאמור בחוק, נפגעת בלי סוף גישת בני הדת היהודית למקום המקודש ביותר עבורם. שלא כהר הבית, כבר בשנת 1981 התקין שר הדתות תקנות המסדירות את מעמדם של הכותל המערבי ושלל מקומות מקודשים יותר או פחות (מערת שמעון הצדיק; קבר הרב עובדיה מברטנורה; קבר זכריה; יד אבשלום, מערת אליהו ועוד) כמקומות קדושים ליהודים. בתקנות נכלל למשל איסור על חילול שבת ומועדי ישראל בהם; על הופעה בתלבושת שאינה הולמת; על הצבת קיוסקים או דוכנים; על נשיאת נאום או הנפת כרזות ושלטים ועל הכנסת בעלי חיים למתחמים. הר הבית טרם זכה לכך. נסיבות פוליטיות וגם רתיעה על רקע דתי גרמו לכך ששר דתות הולך ושר דתות בא, שר משפטים הולך ומחליפו בא, הרבה מים זרמו בקדרון אבל תקנות טרם הותקנו.

ואולם בקדנציה הנוכחית השתנה משהו. בישיבת ועדת הפנים של הכנסת ביום ירושלים האחרון הצהיר מנכ"ל המשרד לשרותי דת, אלחנן גלט, שבכוונת המשרד להתקין תקנות שיאפשרו תפילת יהודים בהר הבית. גלט עצמו עולה להר הבית ואף היה חבר בקבוצה הראשונה שפקדה את ההר לאחר פתיחתו המחודשת ליהודים לפני כעשור. ואולם לא חלפו תשעים שניות מהודעתו וכבר שוגרה לוועדה הכחשה לדברים מטעם משרד ראש הממשלה. במשרד בכל זאת לא אמרו נואש, ובאופן רשמי מצהירים שם שכוונתם להתקין תקנות בכל מקרה. נכון, הללו יצטרכו לעבור את אישרורה של שרת המשפטים לבני וגם לא יוכלו להיעשות בלא הסכמת ראש הממשלה. השניים האלו, ניתן להעריך כמעט בוודאות, מאוד לא יתלהבו לאשרר שינוי משמעותי כל כך בסטטוס קוו רב השנים בנושא הנחשב כה נפיץ, ובכל זאת במשרד הדתות ממשיכים לשדר שפניהם להתקנת תקנות.

למקור ראשון נודע שלאחרונה הגישו למשרד גורמים המעורים בנושא ההר וכואבים את מצוקת היהודים בו, הצעה לתקנות במקום הקדוש. יש להעיר שמדובר בהצעה מינימליסטית. המתחם שיוכשר כבית כנסת לתפילת ציבור על פי ההצעה, איננו עולה על חמישה אחוזים משטח ההר כולו, ואף הוא ישמש כתפילה רק באותן שעות ספורות שההר פתוח ליהודים בימינו (7:30-11:00, 13:30-14:30), כמעט ללא הרחבתן. לעומת ההצעה הנזירית שכאן, תוכנית חלוקת הארץ מ-47' נראית כמעט מושחתת בנדיבותה מבחינת האינטרס היהודי. מגישי ההצעה הנוכחית מבקשים בסך הכל דריסת רגל בשטח זעיר במזרח ההר, באזור מתחם שער הרחמים. מדובר במיקום שאיננו קרוב למסגד אל אקצה או לכיפת הסלע. זו הטיוטה המוצעת, בקיצורים קלים:

תקנות לחוק המקומות הקדושים – תשע"ד (2013):

1. הגדרות בתקנות אלה: "תפילת יחיד" – תפילת לחש בלא הרמת קול הנאמרת על-ידי אדם בודד המשיח בפני בוראו ברחש שפתיו בלבד, וקול דיבורו נשמע לאוזניו, לפרק זמן שאינו עולה על  חצי שעה.

"תפילה בציבור" – תפילה במעמד עשרה מתפללים או יותר.

"מועדי ישראל" – ימים שבהם חלים החגים והצומות: ראש השנה, יום הכיפורים, חג וחול המועד סוכות, יום שמיני עצרת, חג החנוכה, צום עשרה בטבת, יום הפורים בירושלים, חג וחול המועד פסח, יום העצמאות, יום ירושלים, חג השבועות, צום י"ז בתמוז, צום תשעה באב.

"הממונה" – מי שהתמנה בידי השר לענייני דת לשאת באחריות להפעלת תקנות אלה בהר הבית.

2. תפילת יחיד ללא ספרי קודש וללא תשמישי קדושה תקויים בשטחים הצבועים בירוק במפה המצורפת לתקנות אלה במשך שעתיים בכל בוקר, לאחר פתיחת שער ההר ליהודים (תפילת שחרית), ובמשך שעה אחת בכל יום בשעות אחר הצהרים לפני סגירת ההר (תפילת מנחה). תפילת יחיד המחזיק ספר קודש, ועם תשמישי קדושה, תקויים בשטח הצבוע בחום במפה המצורפת בכל יום בשעות הנ"ל.

3. תפילה בציבור תקויים בשטחים הצבועים בחום במפה המצורפת לתקנות אלה. בתפילה זו יותר השימוש בספר תורה (בימים ב', ה', שבת, ראשי חודשים ומועדים), בספרי קודש ובתשמישי קדושה. התפילה תקויים בכל יום במשך שעה לאחר הפתיחה (שחרית) וחצי שעה לפני הסגירה (מנחה). בשבתות ובמועדים תארך תפילת הבוקר כשעתיים וחצי. בראש השנה וביום הכיפורים תארך תפילת הבוקר ארבע שעות. ביום הכיפורים יארכו תפילת מנחה ותפילת נעילה כשעתיים וחצי. בשטח זה, לצורך תפילה בציבור, תתאפשר הצבה זמנית של יריעות צל וסוככים, כיסאות, שולחן לקריאה בתורה וארון קודש מיטלטל.

4. במהלך התפילה או במקביל לתפילה לא תותר כל פעילות הפגנתית או מתגרה המפירה את השלום במקום.

5. הממונה: השר לענייני דת ימנה אדם מטעמו, 'איש הר הבית', שיופקד על ביצוע תקנות אלה. לממונה תינתן אפשרות להוסיף עובדים כנדרש, באישורו של השר. הממונה ימלא את תפקידיו בתיאום ובשיתוף פעולה עם בעלי תפקידים אחרים הפועלים בהר הבית מטעם מדינת ישראל.

עד כאן ההצעה. מקור ראשון שב ופנה למשרד לשרותי דת ותהה היכן עומדים הדברים מבחינתו. תגובת הדובר: "המשרד לשירותי דת בוחן בשיתוף גורמים נוספים את הסוגיה המדוברת הן בהיבט המשפטי והן בהיבטים אחרים. המשרד פועל לקדם את הנושא בהמשך לדברים שנאמרו מצידנו בוועדת הפנים של הכנסת".

פנינו גם למחזיק תיק הדתות עצמו, השר נפתלי בנט. הזכרנו לשר שבנושא משיק לזה המדובר, בעיית נשות הכותל, נרתם השר אישית לטיפול בעניין. בכל זאת בחרה דוברת השר שלא לענות ישירות לשאילתה, ולהסתפק בהפנייתנו לסגנו, הרב אלי בן דהן, שמלשכתו נמסר בתגובה: "סגן השר הנחה את מנכ"ל המשרד, מר אלחנן גלט, להכין תקנות המאפשרות תפילה ליהודים בהר הבית. לשם כך, פנה המנכ"ל למספר גופים שהציעו לו נוסחי טיוטות לתקנות. הנוסחים הנ"ל הועברו ללשכה המשפטית במשרד לשירותי דת, שבודקת את הנוסחים ופועלת להכנת נוסח סופי של התקנות, שיכיל את הטיוטות המוצעות שהתקבלו".