יום ראשון, 4 בנובמבר 2012

כן, כל העמים /אביה כהן, הר הזיתים

לבי במזרח - ההר מול הארץ היפה הזו הוא כמו לב פועם ועצבני מול האברים השקטים והפונקציונאליים. הוא מחיה את הכל. כשהוא נפגע כל הגוף מרגיש. הלב מרגיש כל פגיעה באיבר הכי קטן שבקצה הגוף. בצאחרה, אבן השתיה, שהיא תשתית העולם על פי המסורת היהודית – נוצר האדם, בהר שבין גן עדן (גיחון) לבין הגיהנום (גיא בן הינום). בסלע הזה הוא גם המקום בו האדם נולד מחדש (או בלשון קדמונינו: "אדם ממקום כפרתו נברא").
כבר כתב ר' יהודה הלוי בשירו "ציון הלו תשאלי לשלום אסירייך" – "מי יתנני משוטט במקומות אשר נגלה א-לוהים לשרייך וצירייך... אני כינור לשירייך". בשיר זה הוא מבקש ירושלים שאיננה רק של חלום, אלא כזו שאפשר לגעת ולשוטט בה, ובמגע הקרוב לראות את הדברים באור חדש.
ריה"ל מציין זאת גם בספר "הכוזרי", שם הוא מוכיח את קדושתה של ירושלים בצורה חדשנית. רבי יהודה הלוי לא מציין שם מקורות כתובים, אלא מבקש מהקורא להתבונן במציאות הייחודית שבה הן הנוצרים והן המוסלמים מאמינים שאותו המקום, סביבת ההר הזה, הוא "מקום ההתעלות". ריה"ל איננו נתלה בעובדות ההיסטוריות, אלא בתודעה של הדתות העולמיות, ובפירוש שהתקבל לסורה 17 בקוראן בידי מוקדסי, לפיו זהו "מקום ההתעלות". זה הטרמינל השמימי, שם שמים וארץ נפגשים, משם עולים לשמים ויורדים חזרה. מ"ויעל כבוד ה' מתוך העיר ויעמוד על ההר אשר מקדם לעיר (יחזקאל יא), עד "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם" (זכריה יד).
מסיים ר' יהודה הלוי במסקנה שהיהדות הגלותית היא כמו "דיבור תוכי וציפצוף זרזיר", כל עוד איננה מתקיימת ב"מקום ההתעלות". "על נהרות בבל... שם שאלונו שובינו שירו לנו משיר ציון... איך נשיר משיר ציון על אדמת נכר. אם אשכחך ירושלים... תדבק לשוני לחיכי" (תהילים קלז).
קריאת ישעיהו היא שהר הבית יהיה "בית תפילה לכל העמים". הדרך להגשימה תלויה בשאלה אם 'כל העמים' ישכילו לשמוע גם את תחילת דברי ישעיהו, ש"הר קדשי" הוא גם "בית תפילתי". הר הבית הוא קודם כל בית התפילה של א-לוהים (כן! גם אלוהים מתפלל! ראו מסכת ברכות דף ז').
ענווה זו תאפשר לכולם להתפלל בו מבלי שהדבר יאיים על ריבונות של עם זה או אחר, מפני שהריבונות היא של א-לוהים. זו הרי הסיבה שלקודש הקודשים כלל לא נכנסים (למעט אדם אחד ביום אחד בשנה, הכהן הגדול ביום הכיפורים).
מציאות של עמים שונים שמתפללים בהר הבית מובאת בתלמוד בהקשר לחג הסוכות – 70 פרים שמביאים 70 אומות העולם. הדבר מוכח גם בממצא הארכיאולוגי, ב"כתובת הסורג" המוצגת במוזיאון ישראל ובמוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול, ממנה עולה שנכרים פקדו את ההר.
אז איך יוצרים שלום עולמי במקום שהפך בתקשורת לסמל לסיכסוך עולמי? זה ייתכן, זה אפשרי. לא נתייאש מהקשיים ומהמורכבות של הר הבית, כי זה חלק מהסיפור. כבר ציין זאת הרמב"ן במכתבו לבנו מירושלים, כשהיתה נתונה במלחמות בין ממלוכים לצלבנים: "כל הקדוש מחברו חרב מחברו, וירושלים חרבה יותר מכולם". והר הבית, הקדוש מכולם – מורכב יותר מכולם.
עוד לא אבדה תקוותינו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה